עוד נרשמו בסופשבוע רביצות ממושכות בספה מעל התעלה, קיצוץ אכזרי של מחלפות ראשי (הפעם נפלתי לידיה של ספרית נטולת כישרון ), ארוחות ביתיות לתפארת הפרעסר, הביקור הקבוע בשוק ביורדן וגם ארוחת ערב עם בבילון-מן והעורך במסעדה לא רעה:

DE GOUDEN REAEL- Café restaurant

Zandhoek 14

www.goudenreael.nl

מה הקטע? מעין בראסרי צרפתי במראה של חומית משודרגת.

המיקום: שכונה צפונית וחביבה שלא יוצא לנו לבקר בה אף פעם, וכך גם לתייר הממוצע.

העיצוב: שתי קומות. את העליונה לא בדקנו, אבל התחתונה היא שילוב מוזר של מראה החומית הקלאסית עם חלונות ואהילים בסגנון לא מפוענח. אותנו הושיבו בפינה מרווחת ממש למרגלות המטבח הפתוח, שזה פרט משמח עבור הבשלנים שבינינו.

האווירה: נעימה ושכונתית. שירות אדיב בתחושה משפחתית נינוחה.

האוכל: התפריט כולל מגוון מרשים של מנות צרפתיות בנוסף לסטייק-צ'יפס-סלט הקלאסי של החומית. המנות הראשונות של כולנו היו מעניינות וטעימות, העיקריות הכזיבו בגדול. כנ"ל הקפה. הקרם ברולה היה מוצלח, לטענת המפרגנת.

מחיר: בוא'נה זול, אפילו יחסית למחירי חומית!

סיכום: מבחינת יחסי עלות-תועלת מדובר במקום בהחלט משתלם: חזיילך, זול וטעים בחלקו. בגלל המיקום המרוחק מהמרכז כדאי להיכנס רק אם עוברים בשכונה.

עד כאן הפי הפי ג'וי ג'וי.

המפרגנת חזרה למולדת ואנו נותרנו להתמודד פה עם שתי נקודות ציון מנחסות במיוחד:

1. בעוד עשרה ימים תתרחש הבחינה הגדולה, ההיא שלשמה למדנו במשך שנה (ברוטו). מדובר ב-"בחינה הארצית להולנדית כשפה שנייה", שרק מי שצולח אותה מורשה להמשיך הלאה לאקדמיה. אני באופן אישי אגש אליה רק בגלל שחינכו אותי לסיים דברים שהתחלתי... הבחינה נמשכת יומיים ומחולקת לארבעה חלקים שאת כולם חייבים לעבור: קריאה, כתיבה, הקשבה ודיבור. בעעעעעעעעע

אם כך נראה שאת הימים הבאים אבלה באינטימיות כפויה עם פרנצ'סקה, לורן וליסה וכמובן הקלסר העב כרס שלי. באלוהים איך לא בא לי! כל העניין הזה נראה לי כל כך רחוק ומיותר עכשיו.

2. אתמול חידשנו את חוזה השכירות שלנו על הדירה שמעל התעלה. כמה מהר וכמה יפה עברה השנה הזו! אמממה, מסתבר שלא רק ששועלי מעלה לנו קצת את השכר דירה, הוא גם קפץ על המציאה כשהתרענו שכנראה נחזור לארץ בתום הויזות שלנו (אוקטובר) והחליט שזה יהיה עיתוי מושלם לרוקן את הבניין כולו מדיירים ולשפץ אותו באופן יסודי.

וכך, באופן רשמי ומונצח בחוזה, נגזר עלינו לעזוב את פינת החמד שלנו בעוד חצי שנה בלי קשר למה שנחליט בעצמנו. איזו עצבות נפלה עלי לפתע פתאום. אשכרה הבנתי כמה מעט זמן נשאר לנו פה באופן כללי. אני הראשונה להודות שיש לזה הרבה צדדים חיוביים אבל כרגע יותר מהכול זה מדכא  .