אז מחקתי.

מה שכן, כקלוז'ר סמלי לסיום העונה אני הולכת לעשות משהו שמאוד קשה לפולניה לעשות- לחזור בי כמעט מכל מה שאמרתי על התוכנית עד כה וליישר קו עם העם:

אמרתי שרונה-לי הכי ממגנטת? שרוני-בי תוססת כמו מדריכה בצופים? שלא משנה מה אור כחלון רוקד, זה תמיד מרגיש לי כמו אגם הברבורים? תשכחו מזה, איי טייק איט באק!

מסע ההתרפסות הלא יאומן שנערך לרונה-לי בספיישל גרם לי לתחושת קבס פבלובית כלפי כל מה שקשור אליה ואל הגרופי שלה, יו"ר השופטים בכבודו ובעצמו (שהתכופף אליה מקצה הבמה כדי לספר מול כווולם כמה הוא אוהב אותה ואחר כך עוד אילץ את מאיה המסכנה לעשות את אותו הדבר בדיוק). כאילו, רק אותה העיפו בחצי גמר? ליאור לא היה מוכשר מספיק כדי לקבל קריצה רבת משמעות מצביקה הדר שתבטיח לו מקום של כבוד בעונה הרביעית של 'השיר שלנו'?

ורוני-בי היא לא רק רקדנית משובחת, אלא גם הפרסונה הכי בוגרת וקולית בתכנית, היחידה שהצליחה להתחמק מהגימיקים הזולים של ההפקה בקלילות אלגנטית. הנני מורידה בפניה את הכובע וממירה בזאת את המנטרה של חיי להיה נכון נכון תמיד. הלאה החולצה הכחולה.

והזוכה הגדול, הפטיט-דיווה-מתעלפת-אור-כחלון שכנע אותי סופית שיש לו באמת את כל מה שצריך כדי להיות רקדן על עולמי, כולל ניצוצות מגלומניה ראשוניים. באמת, כשראש עיריית חדרה משריין לך מקום של כבוד לצדו בעדלאידע הקרובה, מי יכול להאשים אותך שבחרת לסולו שלך את 'יזרח האור'? הלוא האור זורח ישר מתוך התחת המחוטב שלך!

עד כאן.

לגבי הגמר עצמו, אולי בגלל שראיתי אותו דרך מסך מחשב באיכות בינונית כשלתי לזהות את הניצוצות שעפו בדואט הבנים, להבין את חינניות ההופעות של שרית חדד ואביב גפן (הוא היה שם, נכון? לא הזיתי) או להתלהב מריקוד השופטים הפחדנים שלא היו להם ביצים לרקוד באמת. ואז הגיעו החבר'ה מהבלט הישראלי והראו לכולם מאיפה משתין הפירואט.

ומיכל אמדורסקי מאוהההההבת !

בעצמה,

ביג טיים.

נה נה נה נה נה, אני בג'ננה.

כבר שבוע שאני מתרגלת בחינות בהולנדית. נכשלת בקטעים של הבנת הנשמע פעם אחר פעם, מגמגמת משפטים הזויים בקטעי הדיבור, מפענחת טקסטים מוצפנים, ובין לבין מרגיעה את החרדות של פרנצ'סקה רגע לפני שהיא מתאשפזת במוסד לחולי רוח. ואם זה לא מספיק, היום התחלנו במרתון הכנה של שלושה ימים בביצפר עם עוד תרגולים,

תרגולים

ותרגולים.

כמה המולה יש בראש שלי. יאללה שייגמר כבר.

שמחה וצהלה מעל התעלה J