שנה וחצי איימנו וגידפנו עד שזכינו בכבוד: גיי המחמד נחת אצלנו לביקור קצר, רגע לפני שהוא מתחיל קורס במאים יוקרתי בלונדון והופך לפרסונה בינלאומית שלא רואה אותנו ממטר.
המחמד ביקש ביקור בניחוח אותנטי, אז בתור התחלה לקחנו אותו היישר מסחיפהול לפגישה במשטרת הזרים כדי שיספוג קצת אותנטיות באולם ההמתנה בזמן שאנחנו דנים בענייני הויזה החדשה שלי. אחר כך הדגמנו לו שיטוטים בין התעלות תחת שמיים אפורים בגשם אותנטי, ארוחת ערב אותנטית בחומית השכונתית עם תקרת התיונים וגם התברברות חיננית שלי אי שם מחוץ למרכז שהיתה כמובן סופר אותנטית (טוב, יש לי מוניטין להצדיק. זו בכלל אשמתו שהוא סמך על הניווט שלי מלכתחילה).
בתמורה פיזר עלינו המחמד אבק כוכבים ורסיסי קולטורה מנצנצים. בזכותו דרכה רגלי לראשונה בבפנוכו של היכל הקונצרטחבאו ושל בית האופרה, ובזכותו הטרחנו את עצמנו באחד הערבים עד האג כדי לצפות בפרמיירה של מופע מחול שבויים על ידי חבר קנדי שלו בשם אנדריי. הצטרפו להם המקרים והמחמד קיבל הזמנה במייל לפרמיירה בלי שאף אחד בכלל ידע שהוא בדיוק נמצא בהולנד, אז ברור שנסענו.
עכשיו, אני יודעת מה עשה המחמד בקיץ האחרון. הוא היה בהמפטונס בסדנת אמנים של הבמאי הטרה ביזאר רוברט וילסון, בה הוא הכיר את אנדריי הבימאי-כוריאוגרף ועוד אי אילו אנשים שהגיעו למופע שלו, ככה שתחושה קלה של ערב כיתה ריחפה בפואייה. תוסיפו לכך את העובדה שאחת הרקדניות במופע היתה ישראלית אז כל קהילת הרקדנים הישראלים בהולנד הגיעה לפרגן לה, ותקבלו ערב טיפוסי בבית סוזן דלל. המחמד לא ידע נפשו מרוב דיס-אוריינטציה.
המופע עצמו היה קצת פשטני במסרים שלו מצד אחד, מצד שני הצלחנו להבין אותם ובעולם המחול המודרני אני לגמרי לא מתכוונת להקל ראש בעובדה הזאת. אחר כך הלכנו מאחורי הקלעים לנשק קצת את הטוסיק של אנדריי וללגום שמפניה אתו ועם בנזוגו ההולנדי. מסתבר שהם גרים ממש שני רחובות מאתנו וכך התפתחה לה שיחה מרתקת על טיבן של הזונות שמאכלסות את החלונות האדומים בשכונה שלנו (הידעתם שהזונה הקשישה שהופיעה בספר האחרון של ג'ון אירווינג עדיין עובדת? חצי משרה אני מנחשת).
את הדרך חזרה הביתה העברנו ברכבת המהירה האחרונה לאמסטרדם וכמונו עשו גם אנדריי ובנזוגו. ככה, אחרי הפרמיירה הגדולה שלו שבה הוצף במחמאות, תשואות ופרחים, מיהר הבמאי לרכבת כאחד האדם ובדרך הביתה עוד עצר לדפוק חצי מנה בפלאפל מעוז. אלו החיים האמיתיים בשבילכם. כל כך ליאור אשכנזי שיק.
בכל מקרה, בגלל שאצנו רצנו ברחובות האג כדי לא לאחר למופע, האוכל היחיד שבא אל פינו היה המבורגר של מקדונלדס שנאלצנו ללעוס תוך כדי ריצה בגשם, כשהגבינה המותכת שמעל הקציצה מתאחדת לעיסה פלסטיקית אחת עם מפית הנייר. פוי, איכס, לעולם לא עוד. כל כך נורא שהיינו נחושים לפצות את עצמנו למחרת בבראנץ' איכותי, שכידוע באמסטרדם מדובר באתגר רציני. אבל מה אתם יודעים, זה אפשרי! הפרעסר הוביל אותנו אל מעדנייה קטנה בסמטה ביורדן שהוא כבר מזמן זמם לבדוק. תחת הוויטרינה המצוחצחת מצאנו מבחר סלטים ומאפים ביתיים מהסוג שמצטיין בפשטות, חומרי גלם טריים איכותיים ואהבה לטעמים (בקיצור, הסוג שלא תמצאו במקום שמנוהל על ידי הולנדים). האוסטרלית הדשנה מאחורי הדלפק הסבירה לנו בחביבות על קומבינות הסנדביצ'ים, המיצים הטבעיים והעוגות ואנחנו רק החזקנו אצבעות שהטעם יהיה מוצלח כמו התפאורה מסביב. והיה מוצלח! מייד הוספנו את המקום לרשימת המומלצים הדלילה במדריך הקולינרי האמסטרדמי עליו אנחנו שוקדים כבר שנה וחצי, וגם אתם כדאי שתרשמו לעצמכם:
SMALL WORLD CATERING
Binnen Oranjestraat 14
020-4202774
http://www.smallworldcatering.nl/introduction.htm
ולהשלמת החוויה הקולינרית המתקנת נערכה ארוחת ערב חזיילכית מעל התעלה בחברתם המלבבת של העורך, בבילון-מן, טראוויס וג'ניס. הפרעסר הכין ניוקי מעשה ידיו ברוטב חמאה ומרווה למנה ראשונה, ולמנה עיקרית פילה סיבאס על חציל קלוי ברוטב יוגורט ועגבניות רסוקות. היה דיסקו בסגנון לירי.
זהו פחות או יותר.
עשינו גם קצת שופינג הכרחי, שהלוא המחמד עומד להסתופף שלושה שבועות בחברתם של פרחי-בימוי אנגלים ענוגים ומרצים שהם סלבס שועי עולם ולכן עליו להצטייד בפריטי לבוש הולמים;
בחנו בעיניים ביקורתיות את המבחר הגברי סביבנו והסכמנו פה אחד שההולנדים, בדיוק כמו ההולנדיות, משוללי כל סקס אפיל וואט סו אבר, אפילו היפים והיפות שבהם;
ובעיקר שחזרנו בהנאה את ימינו היפים עת היינו צעירים ונהגנו זה בזו בהרבה אהבה, חום וכבוד הדדי.
{אני: "שוב אתה שוטף כלים? הפעם הראשונה הספיקה כדי להוציא אותך בסדר".
גיי המחמד: "יאללה יאללה זונה, כאילו שאת לא עושה את עצמך כבר חצי שעה כל כך עסוקה שאת לא שמה לב שאני שוטף כלים. כמה נוח לשחק אותה המארחת המושלמת בדיוק רגע לפני שאני מסיים".
אני: "הא?! זבל! חוצפן בלתי נלאה! תמשיך לדבר ככה אל המארחת שלך ותמצא את עצמך הלילה בחוץ לבד, בשלג, כמו כלב נטוש".
גיי המחמד: "את יודעת מה, אם אמא שלך היא המפרגנת, אז את לגמרי האמפתית!"
הפרעסר (ממלמל מהספה): "יא אללה, פלא שכשפגשתי אתכם בפעם הראשונה הייתי משוכנע שאתם נשואים???"
גיי המחמד ואני (מסתכלים זו על זה בהתמוגגות): "אווווווווווווווווווי, אלו באמת היו ימים נהדרים..." }
הנה הוא, המחמד, אחרי שאילצתי אותו להצטרף למלאכת השחזור שנעשתה למשמר הלילה לכבוד חגיגות 400 שנה לרמברנדט. הוא אמנם מתרגש הרבה יותר מציון 250 שנה למוצרט, אבל אני מחבבת את רמברנדט אני, בעיקר מאז שקראתי את הספר 'אני הזונה של רמברנדט'. אני רואה את התלתלים הג'ינג'ים שלו ומיד מדמיינת אותו כאיש נעים הליכות וטוב לב, אבל אולי זה בגלל שנהייתי מאוד סלחנית כלפי תלתלים מאז שגיליתי אותם מצטמחים על ראשו של הפרעסר 
.
וואלה, גיסתי עדכנה אותי שפורים היום, אז חג שמח שיהיה לכם. אני ברשותכם אלך להתחפש לקוראת כפייתית של ספרים מעל התעלה.
(מחמדי- אנחנו מחכים לרשימת ניים דרופינג מעלפת מלונדון סיטי. אל תאכזב!)
שמחה וצהלה מעל התעלה J
בבלוג זה
בכל הבלוגים
