ביום שישי בכלל לא יצאתי מהטרנינג מרוב השקעה באומנות. זה לא אומר שלא היה חזיילך ושלא אכלנו במהממות. תיקולי1 והפרעסר הביאו דברים טובים מהשוק, ואכלנו תמנון עם תפוחי אדמה והרבה שמן זית אה-לה-מיגל, וקרפצ'יו דג.

שבת, כמו שקראתם בפוסט הקודם, הייתה מלאת התרחשויות:  חגגנו לביאטריקס, מכרנו אומנות, אכלנו פופרצ'יס מגעילים במרגרינה שרופה במלכודת תיירים ופיצינו בחוויה מתקנת בבית – פילה דג על אורז, עם סלט רענן ורוטב יוגורט.

יום ראשון הוקדש להתאוששות מאירועי יום המלכה. העייפות לא עזרה לנו לקום לפני 12 בצהריים, וזה שירד גשם לא שיפר את המצב. אמנם תקענו בבית ארוחת בוקר מצוינת (ביצים עם נקניקיות מרגז), אבל חוץ מזה עשינו מעט מאוד. פשוט נפשנו. בתשע בערב, כדי להציל את כבודנו, יצאנו לבירצ'ה. לקחנו תפריטי טעימות - מקבלים ארבע כוסות קטנות של בירה מכל מיני סוגים, מסודרות במגש מיוחד מהחלשה לחזקה. ולא סתם בירצ'צ'נו, תיקולי1 והפרעסר נתנו בשש-בש (תיקו 3) ומיס ווגל אני נתנו בדוקים. כן, דוקים.

לפני שהלכנו לישון גמלה בליבנו החלטה להתעורר ולהתארגן למחרת מוקדם (סטייל הפתיל והסוכן), ולצאת כבר ב-12 (!)לארוחת בוקר בבית קפה. אז אמנם באיחור קל, אבל ביום שני ב-13:00 כבר מצאנו את עצמנו בחוץ. טוב, "בחוץ" זו הפרזה קלה, כי בכל זאת ירדנו לקפה שנמצא מתחת לבית, ממש צמוד לדלת. כשכרסנו מלאה הלכנו בגשם עם העורך לתערוכת צילומי עיתונות ב- Oude Kerk ואחרי התערוכה - שהכילה עשרות צילומים ממקומות מוכי אסונות וקונפליקטים, אבל למרבה התדהמה רק בודדות היו מישראל - המשכנו לבירצ'ה עם העורך ובבילון-מן. לפנות ערב כבר היינו הרוגים - בכל זאת, ישבנו כבר בשני מקומות והיינו בתערוכה, אז הלכנו הביתה להקשיב למוזיקת ערב יום הזיכרון נוגה ולהרביץ ארוחה מדהימה של מנה ראשונה חציל קלוי על בשר טחון ברוטב עגבניות עם טחינה ועגבניות טריות, ועיקרית ספייריבס, וציפס של תפוחי אדמה ואננס (!) מעשי ידי הפרעסר להתפאר.

זהו, בנקודת הזמן הזו נשארו לי יומיים לפני שאני משאיר את תיקולי1 ואת עיר התעלות מאחורי, והיינו נחושים לעשות דברים בטורבו. הפרעסר היה צריך לנסוע למעבדה שלו, מה שהשאיר את שלושתנו לתכנן תוכניות גרנדיוזיות ליום שלישי. החלטנו שאנחנו נוסעים למחרת לכרונינגן, לבקר את חברינו הרקדנים ואת התכשיט שלהם בן החמש. הפרעסר היה מאוד סקפטי כששמע שאנחנו רוצים להיות ב-9:36 על הרכבת, אבל למחרת היינו על הרכבת ב-9:36. אנחנו טענו שניתן ללמוד מכך שהפרעסר הוא החוליה החלשה, ואילו הוא טען להגנתו שהצלחנו להתארגן ולצאת בזמן רק כי רצינו להוכיח לו שאנחנו יכולים.

כרונינגן תקציר: נסיעת רכבת ארוכה מהצפוי. הכל מוכר באופן מפתיע. קליק מיידי בין מיס ווגל לבין הרקדנים ואפילו קליק עם התכשיט – שימו לב, הטַפ-פובית בילתה שעות במשחקים עם הטף, ואפילו נהנתה. סיבוב ב-H&M שרק אני קניתי בו, אבל כולם חיכו בסבלנות (ה-מציאה: מעילון אביבי מאמם בעשרה יורו), לאנצ' בקפה שאהבנו בביקור בקיץ שעבר, ביקור בתיאטרון הביתי של המארחים, טיול חזרה לבית הרקדנים, ארוחה אינדונזית, הקדמה מרשימה בכמה דקות תמימות לרכבת האחרונה לאמסטרדם ונסיעה עוד יותר ארוכה חזרה, עם תקלה בדרך והחלפת רכבת. מסתבר שאם אנחנו רוצים אנחנו יכולים להספיק לא מעט. היה מעולה לפגוש את הרקדנים.

זה שחזרנו מאוחר לא אמר שלא עשינו תוכניות גרנדיוזיות גם למחרת – יום רביעי. אז נכון שאחרי שהלכנו לישון בשתיים היה ברור שלא נהיה רחוצים ואכולים בעשר בחוץ, ונכון שהפעם שוב היינו בהרכב מלא ולא היה למי להוכיח, אבל בסביבות 13:00 כבר היינו על הרכבת לליידן ((Leiden בדרכנו לגני קוקנהוף (keukenhof). בדיוק עכשיו, באביב, יש פריחה יפהפייה של מרבדי פרחים בכל מיני צבעים - בעיקר צבעונים (טוליפים) ונרקיסים. התחלנו בסיבובון רגלי בליידן הסטודנטיאלית והנעימה (כי צריך לאכול משהו, לא?) ולקחנו אוטובוס לפארק.

הפארק הוכיח את עצמו כדיסנילנד גריאטרי לפרחים. הורדנו את הגיל הממוצע ל-80, אם לא סופרים את הנכדים הנלווים. אחרי שמיצינו את כל הערוגות וצילמנו מאות תמונות, עשינו פאואר-שלאף - 20 דקות של שינה על הדשא לקול פכפוך המזרקה.

עכשיו היינו בשלים לגראנד פינאלה הגרנדיוזי - טיול אופניים בין שדות הפרחים שמחוץ לגן. נכון שנותרו שעה ומחצה עד לאוטובוס האחרון מהפארק, ונכון שמיס ווגל לא רוכבת על אופניים, אבל זה לא  הפריע לנו לשכור שני זוגות אופניים לתיקולים ועוד זוג טאנדם (אופניים זוגיים) לווגלים, ולנצל את הזמן עד הרגע האחרון. היה מדאים! הרבה יותר שווה בעיני מהערוגות המסחריות שמסודרות כמו חיילים. ואפילו מיס ווגל דיוושה בהנאה ובחן בטאנדם מאחורי הפרעסר.

הספקנו לתפוס אוטובוס ורכבת מוקדמים חזרה לאמסטרדם, אבל אין מנוחה לרשעים. לא חזרנו הביתה להימרח אלא הלכנו עם מיגל ואשתו לארוחה במסעדה הודית משובחת - חוויה מתקנת אחרי האוכל ההודי המאכזב (לשון המעטה) שיש  בארץ.