הם הבטיחו שאפשר לסמוך עליהם, שהם יהיו שם בשבילנו ויתמכו בנו, אבל עכשיו נראה שכמו כולם- גם הם רוצים לקפוץ אל התהום ולגרור אותנו למטה אתם.
מסתבר שההומואים שלנו התחילו לבייץ. מילא כשהיה מדובר באמהות א"ב, בכל זאת מדובר פה בשני רחמים פעילים ובשני שעונים ביולוגים מהדהדים, אבל הגם אתם גברברים? 
תיקולי1 הגיע העירה ומייד החל לרייר על כל ילד רענן. לא רק שהוא התחיל לקנן (התיקולים קנו דירה מה זה שווה בת"א! מזלטוב!), הוא הוגה במיני דרכים אלטרנטיביות להפוך לאבא ובלי שום בושה מכניס גם אותי לפנטזיות האימהיות שלו ("אולי תאריכי שוב שיער? זה ילך ממש יפה עם הריון..."). תיקולי2, מצדו, אמנם לא שש לקדם את העניין, אבל גם לא שמענו אותו מטיל וטו. מרררד.
"חכה חכה יא בוגד", סיננתי בזעף אל תיקולי1 שהצביע על עוד זאטוט בלונדי חמדמד וקרץ לי קריצה מלאת משמעות, "כשאתה תעזוב יגיעו לפה הפתיל הקצר וסוכן המוחבראת והם כבר יאזנו את הנזק שאתה מעולל. הפתיל אולי בעניין, אבל הסוכן לא מוכן לשמוע על ילד. אין מצב!".
יומיים מאוחר יותר, בעוד הפתיל והסוכן פורקים את תיקיהם מעל התעלה, הכריז הפתיל על שתי בשורות:
1. הוא והעורבת הפסיקו לעשן לפני ארבעה חודשים ומחזיקים מעמד נפלא (מעריצה אתכם! אתם הגיבורים שלי!)
2. הסוכן מבייצת.
הפרעסר ואני קפאנו במקום מתדהמה ומכאב הסכין המלובנת שפילחה את גבנו. הסוכן השפיל מבט נבוך ולא הכחיש ואנחנו הבטנו זו על זה בייאוש, מבינים שהחזרה לארץ תהיה אפילו יותר מלחיצה משחשבנו.
הפתיל הערמומי איתר במהרה את החוליה החלשה בהתלבטות הנמשכת שלנו (הניסיונות לדמיין איך ייראה ויתנהג ילד שלנו), וכך- מודה ומתוודה, הצטרפתי אליו בחדווה בתיאורי הפיקניקים המשותפים שנעשה כמשפחות, איך נמרח בקרם עם מקדם ההגנה הכי גבוה, ננשנש פטיט גורמה, נקטר על החום ונלכלך על צאצאי השבט- הפעוט הברזילאי השזוף והגמיש שלהם שישחק בצעצועים של מיטב המעצבים וידפדף בז'ורנלים; והמתולתלת הג'ינג'ית הממושקפת ההיפר אקטיבית והלא חברותית שבודאי תהיה שלנו. כן, ההיא שתפתח בעיות אכילה ובגיל ההתבגרות תחליט למרוד באבא שלה באקסטרים ותהפוך לצמחונית, או חלילה טבעונית כמו הדודה החייזרית הגיבורה שלה 
.
אני מקווה שאתם גאים בעצמכם. הצלחתם לטלטל פה את המערכת ואולי אפילו לקדם אותנו איזה צעד קטן קדימה, אבל זה החזיק בדיוק יממה עד שעוד אמא טרייה הרגישה צורך להסביר לי שלעשות ילד זה משנה את כל החיים מהקצה לקצה, מדרדר את הזוגיות לתהומות מפתיעים, מעלה את מפלס החרדות למקסימום ועולה הון עתק אבל... זה כל כך שווה את זה, אין לך מושג מה את מפסידה!, והופס, חזרתי שני צעדים אחורה. סקובידו.
(אתם חושבים שאם בני זוג שוקלים להביא ילד לעולם רק כדי שהם לא יישארו בלי חברים, זה אומר שהם כבר בשלים?)
זהו, גם הפתיל הקצר וסוכן המוחבראת חזרו הביתה, הלומי טפאסים ברצלונאים משובחים ובירצ'ה הולנדית עתירת קלוריות. כמקובל, גם הם הותירו אחריהם צילומים כמס למארחים והפעם: טיול יום מקסים ושטוף שמש שערכנו ברוטרדם, שאכן התגלתה כעיר המודרנית והשווה שקיווינו שהיא (עד כה ראינו אותה בערפל סמיך ובחשיכה):
הגענו למוזיאון Kunsthal השליו כדי לראות את התערוכה של Toulouse Lautrec וכך גילינו לשמחתנו עוד אמן צרפתי מעולה, שהיה זר לבורים כמונו לחלוטין עד לאותו הרגע,
Camille Bombois שמו והוא הקסים אותנו לחלוטין בציורים עזים ומלאי חיים כמו אלו:
וסתם כי זה מגניב, הנה חגיגות הניצחון של אייאקס בגביע ההולנדי, כפי שצולמו בליידספליין ע"י תיקולי1:
ושוב שמחה וצהלה מעל התעלה J
בבלוג זה
בכל הבלוגים
