שיט, הקיץ נעלם בבת אחת וכבר כמה ימים שוב קר וגשום. אני, שונאת קיץ ידועה, מצאתי את עצמי פתאום פגועה באופן אישי מהעניין ומדוכאת להפליא (טוב, לא באמת מדוכאת, אל תתנפחו לי עכשיו. בכל פעם שאני מצייצת על שפיץ של דכדכת התגובות שאני מקבלת נעות בין טלפון חרד מהכפר לוודא ששלמותי הנפשית לא נפגעה, לבין טרוניות על כך שאני מעיזה לקטר ולהתלונן על החיים המושלמים שלי).
אני בסך הכל מרגישה כאילו ההתרחשויות נתקעו על הולד, ממתינות בסבלנות שהשמש תצא שוב. אז זו לא דכדכת, מקסימום תקעת. אפילו לחדר כושר אני לא מצליחה לגרור את עצמי כי גשם בחוץ, וזה אחרי שבמאמצי על הצלחתי להרגיל את עצמי ללכת לשם שלוש פעמים בשבוע (שיא אישי! תנו לי בצהלולים!).
איך שהסתיים גל האורחים הנוכחי חזרנו לשגרת חיינו השטחיים. בסוף השבוע האחרון הפרעסר הסתגר בבית למטרות עבודה, בבילון-מן שיחק בתעלות עם סירת המנוע צעצוע החדשה שלו והבריח את כל הברווזים בבעתה, ואילו העורך ואני חידשנו את ההתמכרות המתוקה שלנו והתחלנו את העונה השלישית של השיר שלנו. איזו נחת! עשרה פרקים ראינו ברצף ועד כה ניתן לסכם שהנני מסופקת להפליא: התסריט ההזוי והמופרך כתוב למופת, הליהוק- ראו זה פלא, לא גורם געגועים לנינט ולמיקמיק, ופרקי הפתיחה היו הומאז' מלבב לשני סרטי הקאלט של הנעורים שלי: הלהקה ובלוז לחופש הגדול. ברור לכם שאני משתוקקת להתעמק בנושא (כאילו, יש גשם בחוץ אז אין הרבה אופציות אחרות כרגע), אבל כבר ניסיתי את זה על הפרעסר והוא אשכרה נרקב מולי משעמום. אז הרווחתם.
(אני מנסה להיזכר מתי בדיוק הפכתי לשטחית, או יותר נכון מתי בדיוק הבנתי שאני כזו והפסקתי להיאבק בזה. הרי פעם עוד היו תקוות שייצא ממני בנאדם רציני שיהגג בעניינים ברומו של עולם ויילחם על אידיאלים נשגבים. פחחח).
אז אני אסתום את הפה ואסתפק במקבץ תמונות אקראיות, למה לא. במילא גשם בחוץ ואין משהו יותר טוב לעשות 
.
לא רק שיש פה שלכת מופלאה בסתיו, יש גם אחת אביבית שמכסה את כל תעלות ורחובות העיר בעלעלים ענוגים, מרחפים ומתערבלים באוויר כמו אלו:
וזה התות הפלאי שלנו. כשקיבלנו אותו מניקוס והאנה אלו היו שני עלעלים נידפים בעציצוץ פצפון, ותראו מה נהיה ממנו עכשיו:
(והתמונות האלה מוקדשות בשמחה לנערת פלא בת 12 שהיא גם אמנית מוכשרת, כי באמנות כמו באמנות אין דבר שהוא דבילי מדי מכדי לשים תמונה שלו בבלוג שלי...
)
אפרופו אמנות, לא מזמן נסענו עד לגלריה בהאג כדי לפרגן להאנה בפתיחת התערוכה שלה ושל שותפתה אסתר. נעמדנו מול המיצגים התמוהים, הנהנו בכובד ראש וניסינו לשחק אותה שיש לנו מושג באמנות אלטרנטיבית. אין לנו, אז חתכנו עם ניקוס, טראוויס וג'ניס לארוחה במסעדה הודית סמוכה. אם אתם מאמינים למלצר שמסביר לכם שהרוטב של צ'יקן טיקה מסאלה אמור להיות מתקתק, רשמו הפרטים:
RAMNA indiase specialiteiten
Molenstraat 12, Den Haag
070-3465757
שמחה וצהלה מעל התעלה J
בבלוג זה
בכל הבלוגים
