תוך כדי המשחק הסתכלתי על הכתומים הצוהלים סביבי ונשטפתי גל של חיבה עזה. האמת היא שאני לא רואה את עצמי כמישהי שחיה בהולנד, אלא כמישהי שגרה באמסטרדם וזה לא אותו הדבר (בארץ הכרתי לפחות צרפתון אחד שחי בישראל ארבע שנים ובמשך כל הזמן הזה יצא מגבולות ת"א אולי פעמיים. לא הייתי מכנה אותו אסמכתא לענייני ישראלים). אני לא מרגישה שאני מכירה מספיק טוב את ההולנדים - לא עובדת אתם, לא לומדת איתם וגם לא ממש מבלה איתם. החברים הנייטיבז המעטים שלנו קשורים אלינו באמצעות בני הזוג הזרים שלהם, ככה שהיחס שלהם כלפינו הוא לא ממש אינדיקציה לכלום. אבל... עכשיו כשנתתי את כל ההסתייגויות, בכל זאת יש לי כמה דברים לומר לגבי מיתוסים פופולאריים על ההולנדים. לא, יודעים מה- על האמסטרדמרים בלבד. מה שבטוח בטוח:
"ההולנדים הם קמצנים"
האבא של המיתוסים שממנו נובעים כמעט כל השאר. אני דווקא חושבת שלא בקמצנות מדובר אלא באיפוק. אפשר לראות את האיפוק הזה בכל תחומי החיים שלהם ואפשר לשייך אותו ישירות לאמונה הנוצרית קלוויניסטית של אבותיהם, שדוגלת בפשטות וצנעה כל סף הסגפנות (בניגוד עז לכנסייה הקתולית הראוותנית). להיות פראקטי, לא להתרברב, לא להגזים, לא להיות גרגרן. זה גם מסביר למה ההולנדים מתייחסים לאוכל כאל מטרה ולא כאמצעי, ולא ממש מבינים את ההתענגות החושנית שקשורה אליו. לא סתם התפתחו בדיחות על ההולנדים שמארחים אותך ומציעים לך עוגייה אחת בלבד ליד הקפה. זה נכון שהם לא פותחים שולחן ומפניקים את האורחים שלהם בשפע מטעמים, בטח לא כמו הים תיכוניים למיניהם, אבל זה לאו דווקא מטעמי קמצנות, יותר בגלל המיקום של אוכל בסדר העדיפויות שלהם בחיים. זה פשוט לא מדורג גבוה כמו אצלנו. אם יש משהו שכן שמתי לב אליו זו העובדה שבכל פעם שמתיישבים באיזה בר עם חבר'ה, ההולנדי יהיה הראשון בחבורה שיזמין את כולם לסיבוב על חשבונו, יביא את המשקאות לשולחן בחיוך רחב ואחר כך גם יתעניין אם בא לך עוד. וזה, אם אני זוכרת נכון, לא מקובל בכלל בחברה הישראלית הלארג'ית.
אל תבינו מזה שאני טוענת שההולנדים הם מהאנשים הנדיבים שהכרתי, בהחלט לא, אבל בעיניי הם יותר חסכנים וצרכנים נבונים מאשר קמצנים. הם בהחלט יודעים לחיות את החיים הטובים, לשפוך כסף על בגדים, פריטים לבית ומיני פינוקים וכן, הם לגמרי יעדיפו לחפש את המקומות עם המבצעים וההנחות. נו אז מה, ואנחנו לא? כשמבינים את כל זה מבינים שהסיבה לכך שהשקיות בסופר עולות כסף זה אפקט של חסכנות פרגמאטית בשילוב מודעות אמיתית לאיכות הסביבה, מבינים שהסיבה לכך שהתאורה בבתים ההולנדים רכה ועמומה זה אפקט של צרכנות מחושבת בשילוב חיבה עזה לאווירת חזיילך נינוחה, ומבינים שהסיבה לכך שההולנדים מביאים מתנות צנועות לימי הולדת זה אפקט של רצון להוצאה מדודה בשילוב תחושת אי נעימות לנוכח גילויי ראוותנות וסופר-סייז סטייל אמריקה.
"ההולנדים הם אנשים קרים"
טוב, הכל יחסי אתם יודעים. אם אתם מחובבי הנוהג הישראלי של התערבות במעשיהם ובחייהם של אנשים זרים, של אנשים מיוזעים שנצמדים אליך ודוחקים אותך בתור ושל אנשים שממהרים לקשור שיחה, לצעוק ולגעת (מיוזעים, כן?), הקורקטיות ההולנדית אכן תקפיא אתכם מיד. אני אישית מעדיפה אותה על פני הדביקות והאינטימיות הלבנטינית. אני לא מצפה מאף אחד פה שיפתח אתי בסמול טוק לבבי בלי סיבה- הרי גם אני לא עושה את זה בעצמי, ולא בונה על הזמנות ספונטניות לארוחת ערב (ספונטניות, באומת האחנדה?! השתגעתם?). אני כן מצפה שיחייכו אלי כשאפנה אליהם או כשהם יפנו אלי ושיתייחסו אלי בכבוד ואת כל זה הם בהחלט עושים, תודה. עד כאן הפלוסים ועכשיו למינוסים: מההתרשמות השטחית שלי נראה שהאיפוק הופך את ההולנדים לאנשים מנומסים ולבביים, אבל במידה מסוימת נטולי תשוקה והנאה יצרית מהחיים ברמה הבסיסית, אפילו מבייסיק כמו שיחות נפש מתחבטות וממושכות, וזה למרות שהם בהחלט אנשי תרבות ורוח מעודכנים, קוראים המון ספרים, הולכים לאופרה ולתיאטרון ומטיילים בעולם. לא יודעת, חסר בהם איזה להט ואני חושבת שאפילו הם מרגישים את זה. בגלל זה אני מכנה את הנשים ההולנדיות צנוניות (הן הרבה יותר קשוחות וקורקטיות מהגברים, אבל זה כבר עניין אחר). בשורה התחתונה, כחברה אני בהחלט מעדיפה סביבי את האוכלוסייה ההולנדית על פני החברה הישראלית, אבל כפרטים אין ספק שאין תחרות לעומק הקרבה והאהבה שאני אישית יכולה לפתח רק עם חברים ישראלים.
"ההולנדים הם אנשים כנים ובוטים"
הצחקתם אותי, יש יותר בוטים מאתנו הישראלים? לא במקרה את הטענה הזו אני שומעת רק מחברינו הזרים ומלאי הטאקט. ההולנדים עצמם מתגאים בחוסר הצביעות ובכנות שלהם ואני, האמת, אפילו לא מבחינה בזה אצלם... שוב, הכל יחסי.
"ההולנדים הם עדר של צייתנים. אין מקום לשונה או לחריג"
אהה, זה די נכון ושוב אפשר להפנות אצבע מאשימה לאיפוק הקלוויניסטי המפורסם. פה לא מפרים את הקודים החברתיים המקובלים, מי שמרים את הקול או עושה בלגנים זוכה למבטים זועמים ולצקצוקים, מי שמנסה להילחם בבירוקרטיה המייגעת זוכה להתעלמות מופגנת במקרה הטוב ולסנקציות במקרה הרע ולפעמים נראה שכולם מתלבשים ומתנהגים אותו הדבר. מצד שני, אצלנו לא כולם עדר? לא כולם לובשים את אותם הבגדים מאותן הרשתות? ואם תשמעו ממישהו שקיבל שלושה חודשים חינם מהכבלים אחרי שאיים על נציגת השירות שיעבור ל-YES לא תתקשרו לעשות את אותו הדבר בדיוק, העיקר לא לצאת הפראיירים היחידים?
עד כאן. אני מזמינה אתכם, קוראי הבלוג שיותר מעורים ממני בחברה ההולנדית, לתקן את דבריי או להוסיף משלכם.
יאללה, קצת שירות לציבור והפעם מלבד העזרה הקבועה שמוצעת בבלוג זה לתייר הפוטנציאלי בנבכי הקולינריה ההולנדית (יקר, תפל, תאכלו בבית בחיאת), הנני מייסדת בזאת גם פינת תרבות קיצית שתתייחס לשפע הפסטיבלים והאירועים באזורנו. הבעיה היא שיש כל כך הרבה שלא יודעים מאיפה להתחיל לבחור ובסוף לא בוחרים בכלום (שזה פחות או יותר מה שקרה לנו בקיץ שעבר). להלן התנסויות השבוע האחרון:
Open Tuinen Dagen (open garden days)
סופשבוע אחד בשנה שבו פותחים בפני הציבור הרחב 27 גינות חבויות של בתים ומבנים פרטיים. הפרעסר ואני חיכינו לאירוע הזה מאז השנה שעברה, בתקווה שככה נוכל לספק את יצר המציצנות שלנו ולפסוע אל פאטיו'ס מהממים דרך הבתים הגדולים והמטופחים של עשירי העיר תוך כדי נעיצת עיניים מביכה במטבחים ובסלונים שלהם. כמה התאכזבנו לגלות שהגישה אל רוב הגינות הייתה ישירה, דאאם. הגינות עצמן חביבות ומטופחות, אבל לא ברמה שמישהו שאינו חובב גננות מושבע ירצה לראות מהן עוד ועוד. אין ספק שהמפרגנת הייתה מתענגת עליהן הרבה יותר מאתנו, נשלח אותה בשנה הבאה.
עשינו את הסיור בחברת מיגל והסמנכ"לית-אלה-זנדרה וזנחנו אותו כולנו אחרי שמונה גינות לטובת ארוחת טפאס מוצלחת:
Brasserie De kelderhof
Lange Leidsedwarsstraat 53-59
020-6220682
מה הקטע? מסעדת טפאס ספרדית שהחבר'ה הכירו ואהבו.
המיקום: בלב ליבן של מלכודות התיירים ברחובות הקטנים שיוצאים מהליידסטראט.
העיצוב: ישבנו בבריזה בחוץ אז לא כל כך שמתי לב לבפנוכו, עושה רושם של טברנה-ספרדית שיק, שזה טוב.
האווירה: מלבד הפרצוף החמוץ שעשתה המלצרית בהתחלה, כשביקשנו לצרף כסא חמישי לשולחן של ארבעה, השירות היה לא רע בכלל. תחושת חו"ל קלה לנוכח המיקום התיירותי, במובן החיובי של המילה.
האוכל: וואלה, מוצלח! לקחנו כמה טפאסים וכמה מנות עיקריות ושטפנו הכול בקנקן סנגרייה משמח. הסרדינים על האש והאנשובי המטוגנים בבלילה ממש טובים, וגם סלט תפו"א עם טונה (סלט רוסי).
מחיר: בינוני, יחסית לאמסטרדם.
סיכום: אנחנו לגמרי בעד, מבחינת האווירה ומבחינת מדד העלות-תועלת.
Amsterdam Roots festival
פסטיבל מוזיקה עולמית מושקע למדי שנמשך שבוע. השנה הביאו לפה בין היתר את Goran Bregovic בגרסה צוענית לאופרה כרמן, די.ג'יי Shantel & Bucovina Club Orkestar
במסיבה בלקנית ו-Gilberto Gil הברזילאי בקונצרטחבאו. חוצמזה יש כל מיני סרטים ותערוכות וגם יום פתוח באחד הפארקים בעיר שכולל דוכנים ובמות שמארחות להקות צעירות מכל העולם. הלכנו ליום הפתוח עם העורך ובבילון-מן, נשנשנו, השתרענו על הדשא והקשבנו ללהקה מאנגליה ששילבה 'מוזיקה קלטית עם מקצבי יערות הגשם של קמרון' (דההה) ואחריה להקה מצרפת ששילבה 'רוק עם ראיי וכמות נכבדה של הומור ואנרגיה' (הביאו אותה בערבית, יענו). אחרי שעתיים שלוש נהיה לנו חם מדי אז חתכנו למרתון ארוך של 'השיר שלנו'. פסטיבל מלא פוטנציאל.
ולפינאלה, צמד מסעדות שדגמנו במיוחד בשבילכם:
Vegetarisch restaurant de waaghals
Frans halsstraat 29
020-6799609
מה הקטע? מסעדה צמחונית-אורגנית (!) עם הרבה מודעות ושוס: כל חודש מוקדשות מנות למטבח מאזור אחר בעולם. הפעם זה היה המטבח הקריבי.
המיקום: רחוב עתיר מסעדות מוצלחות בשכונה של מיגל (ה-pijp), לא רחוק מה-museumplein או משוק Albertcuyp.
העיצוב: היה חם אז ישבנו בחוץ. מבפנים נראה מושקע ונינוח.
האווירה: שירות מצוין של בעלת הבית שהיא גם מבשלת וגם ממלצרת באכפתיות. היינו עם מיגל, אשתו ושני אורחים שלהם אז בכלל היה נעים (ברור, אחרת היינו הולכים מרצוננו למסעדה צמחונית?).
האוכל: תפריט די מגוון גם מבחינת מנות וגם מבחינות קומבינציות אפשריות. מנות ראשונות היו טעימות ואסתטיות, העיקריות כבר אכזבו. המוסקה שלי הייתה די תפלה וגם אף אחד אחר מהנוכחים לא סיים את המנה שלו. קינוחים וקפה סבירים, לא יותר.
מחיר: יקר, אלא מה. יצא בערך 30 יורו לאדם, עדיין אין לי מושג על מה ולמה.
סיכום: בהחלט מרגישים השקעה וכוונות טובות, אבל האוכל עצמו די משעמם. אולי הצמחונים יעריכו אותו יותר, מבחינתנו לא שווה ביקור חוזר.
Restaurante LA SALA comidas caseras
Spaans portugese keuken
Plantagekerklaan 41
020-6244846
מה הקטע? ג'ניס, טראוויס, וידהי ונילס לקחו אותנו אחרי המשחק למסעדת טפאס פורטוגלית שכונתית, מה שזה לא אומר.
המיקום: אזור מחוץ למרכז שבה נמצא אחד הקמפוסים הגדולים של האוניברסיטה וגם כמה אטרקציות תיירותיות.
העיצוב: אותנטי, צבעוני ומושקע.
האווירה: שירות ידידותי ומהיר, תחושת חזיילך כללית.
האוכל: תלוי. חלק מהטפאסים היו מוצלחים (למשל הצ'וריסוס הבוער), חלק מאכזבים (הסרדינים בגריל).
מחיר: יצא בערך 30 יורו לזוג, שזה ממש זול.
סיכום: מוצלח באווירה ובשירות, משתלם במדד העלות-תועלת, אבל אל תגיעו במיוחד. מומלץ אם בדיוק יצאתם מהגנים הבוטניים, המוזיאון הטרופי או גן החיות ואתם רעבים.
שמחה וצהלה מעל התעלה J
בבלוג זה
בכל הבלוגים
