ולעצם העניין שלשמו בעצם התכנסנו, טרם הוסקו במלואן התובנות מניסוי הכלים. רובנו לא ממש תרגלנו קמפינג בעשור האחרון ועבור בבילון-מן זו בכלל הייתה התנסות ראשונה. הוא נורא התרגש מכל העניין ובעיקר חשש מהלילה שמצפה לו. "אה שטויות", התרברבנו הפרעסר ואני, "זה ממש נוח לישון עם שק שינה על מזרן מתנפח באוהל קטן. לפחות עבורנו, כי הרי אין אוהל או מזרן בעולם שימנע מאתנו שנת לילה ראויה". בסוף כמובן שבבילון-מן ישן כמו תינוק ואנחנו התהפכנו כל הלילה וקיללנו. בבוקר התעוררנו בתוך אוהל נוטף זיעה שהפך לחמאם מהביל, התנדנדנו נרגנים אל המקלחות ונזכרנו שקמפינג כולל בין היתר חיכוך עם אנשים זרים בשעות הכי קשות של היממה . בקיצור, עוד יש על מה לעבוד. אני אחסוך מכם את תמונות הווי הקמפינג שצילמנו בהתלהבות (אנחנו תוקעים יתדות, אנחנו מגלים את נפלאותיה של משאבת הניפוח, אנחנו אוכלים ארוחת בוקר על הדשא...), כי מן הסתם תראו אלף כמוהן כשנחזור מסקנדינביה.

תתפלאו, אבל למרות כל מה שכתבתי פה לגמרי נהנינו מכל היממה הזאת.