לא יאומן, אבל בבית הזה (שוב) לומדים.
כאמור, אני מרעננת את ידיעותיי בשפת הקודש לקראת הבחינה בספטמבר. מולי פרוש ספר המופת: 'גאון בלשון- לימוד והכנה לבחינת הבגרות בלשון' ואני מתרגלת מתוכו במרץ, מפרקת בניינים ושורשים ונכנסת בעובי הקורה של הנחים, החסרים, הפיסחים והצולעים ושאר הגזרות הדקדוקיות. דעו לכם שפרוק צרור שוואים נעים זה לא עניין טריוויאלי עבור מישהי שעד לא מזמן חשבה שכיווץ דיפתונג זה משהו שמשתייך לסט תרגילים לחיזוק האגן ושמשפט כמו: "בסוף מילה, כאשר ה' מנוקדת בקמץ לא יבוא בה מפיק" הוא החומר ממנו מופקת פורנוגרפיה 
. וכשבא לי להתאוורר לרגע מאותיות משוכלות, חטופות או גנובות אני מעלעלת להנאתי במילון ניבים וביטויים. ברשותכם, אשזור אותם ברשימותיי העתידיות כדי להיטיב להפנימם. תרגישו חופשי להוסיף משלכם, שהלוא מכל מלמדיי השכלתי.
אכן, חוששתני שאני מפגינה בלימודיי מידתיות דיספרופורציונית השקולה רק לזו של כוחותינו כנגד החיזבאללה: הם בבחינה יטרידו אותי בערך בחמש שאלות שקשורות לתורת ההגה, אבל אני כתגובה מפציצה בתרגול אובססיבי של ספר עב כרס. ניחא, זו אינה עבודה סיזיפית או ברכה לבטלה, אלא חלק חיוני מתכנית ההכשרה המקצועית שאני מייעדת לעצמי בשנתיים הקרובות. ואני- כבולעי כן, כך פולטי- מהירה לשמוע ומהירה לאבד. עם הזיכרון הקצר שלי החומר מחזיק כקצף על פני מים וזקוק לתחזוקה שוטפת כך שבכל מקרה, ייצא הפסדי בשכרי.
תמהתני, האם גם עולים חדשים באולפן נדרשים ללמוד את כל זה? כי אם כן, אתאבק בעפר רגליהם ואתחמם כנגד אורם מחמת הריספקט. אם הייתי צריכה לשנן את צורות הניקוד השונות ורזי ההגייה ללא ניסיון של מעל שלושים שנה בעברית מדוברת, הייתי בודאי שפופה כערבה החבוטה. אבל עכשיו, אחרי לימודים מפרכים של השפה ההולנדית שלא היה- ועדיין אין, לי בה שום עניין ממשי, מה לי כי אלין? J
בינתיים, בצד השני של החדר, הפרעסר שוקד על כתיבת התזה שלו בגבורה של חייל גולני שתי אצבעות מצידון, אולם דא עקא, מרחף דד-ליין אימתני מעל ראשו: לאחר קריסתה המפוארת של תכנית הנסיעה לסקנדינביה עם העורך ובבילון-מן, הפציעו ניקוס והאנה בהצעה להצטרף אליהם לטיול המתוכנן שלהם לשבדיה באמצע אוגוסט. מפתה ככל שזה יהיה, זה אומר שהפרעסר חייב לסיים את הכתיבה עד לנסיעה ואם יש משהו שהוא ממש שונא לעשות זה לכתוב טקסטים בכלל, ואקדמיים בפרט. חדשים לבקרים הוא נאבק עם עצמו בניסיונות להתעלם מתענוגות החיים סביב ולהתפקס על היעד. הוא אפילו מרחיק מדי יום לאחת הספריות הפזורות בעיר כדי לעבוד בלי הסחות דעת. ניקוס, האנה ואני מאיצים בו להפגין את מידת החוזק ויכולת התמדה של יושבי העורף ואכן חלה התקדמות מרשימה. טפו טפו טפו, מילה בסלע- שתיקה בשניים, אל תגידו בגת ואל תאמרו נשיאים ורוח וגשם אין. הנסיעה לשבדיה עדיין אינה מובטחת ובהחלט עלולה להיזכר בסוף כגמל פורח באוויר.
המלחמה הזו שאתם שרויים בה מצליחה להבקיע חורים במעטה הציניות שלי כלפי הנעשה במולדת וכלפי האנשים שמאכלסים אותה. מצד אחד אני כבר לא מסוגלת לעפעף באדישות או לעקם שפתיים בחיוך אירוני לנוכח הערות זחוחות ויהירות של מיטב מפקדינו המצ'ואיסטים שכמו מתעוררים לחיים בהריחם שדה קרב. מצד שני, כל מחווה של סלב שמגיח לשעשע את יושבי הצפון מרגשת ומשמחת אותי, צבועה ותאוות פרסום ככל שתהיה (שתהא זו יוזמה מתוך שלא לשמה באה). וכך, בוקר אחד בעוד הפרעסר ארז את הלפטופ ואני התעדכנתי באתרי החדשות, זעקתי לעברו כשלחלוחית מכסה את עיני:
"תראה, קרן אן הלכה להופיע עם דיויד ברוזה במקלטים ובמוצבים בצפון. איזו מלכה!"
"אני הולך לספרייה עכשיו, אבל אם הייתי יכול בודאי הייתי הולך ללמוד עם חיילינו בצפון", ענה בנונשלאנט וטרק אחריו את הדלת.
אני קוראת עכשיו את הפוסט הזה וחושבת לעצמי: שיט, פתפותי ביצים היו שם (תלמוד ירושלמי, סנהדרין, דף ל, עמוד ב').
שמחה מהולה מעל התעלה J
בבלוג זה
בכל הבלוגים
