ככה מתנהל החודש האחרון שלנו באמסטרדם: אני נורא מנסה לכבד את השביזות שלו מהחזרה הצפויה לארץ; הוא נורא מנסה לכבד את הציפייה השקטה שלי לקראתה.
אנחנו מנסים לנצל את הזמן שנותר כדי ליהנות ולהיפרד כראוי מהעיר האהובה עלינו. מטיילים בשכונות ובאזורים שאנחנו עדיין לא מכירים, מחפשים יעדים לטיולים קצרים מחוץ לעיר ומתייחסים לכל סיבוב בסירה כאילו הוא האחרון- הרי אין לדעת מתי יגיע הסתיו בבת אחת ואתו הקור (כרגע נראה שהוא בדיוק הגיע).
בעצת הברסאים למודי הניסיון אנחנו מתחילים את תהליכי הבירוקרטיה הישראלית: מבררים את ההטבות שמציע משרד הקליטה; מחפשים ברשת דירות להשכרה (בת"א! על מה לעזאזל חשבנו?) ומרחרחים לגבי אפשרויות עבודה. אבל קודם כל רצינו להשיג אישור רשמי להיותנו 'תושב חוזר', כזה שיעניק לנו הנחה במחיר הטיסה לארץ והרבה יותר חשוב- מטען חורג של 55 ק"ג לנוסע. בשביל זה צריך להגיע לשגרירות בהאג עם הדרכונים ולהראות לחבר'ה שבמשך השנתיים האחרונות לא שהינו במולדת ארבעה חודשים ברציפות. פשוט, לא?
{זהירות- הקטע הבא מכיל תעלולי בירוקרטיה נבזיים ועלול לייגע אותך למוות}
באופן לגמרי בלתי מפתיע שגרירות ישראל בהולנד שוכנת בבנין נחבא ועלוב, ואני מתכוונת לסבנטיז במובן הכי רע של העשור. אחרי הבדיקה הביטחונית המתחייבת שוגרנו מעלה במעלית אל המחלקה הקונסולארית ומצאנו את עצמנו בקיטון פורמייקה ובו שולחן שעליו ערימת עיתונים ישראלים עתיקים, כמה כיסאות, קומץ אנשים, שלושה עציצי פלסטיק ושני אשנבים. אחרי עלעול בערימת גיליונות רייטינג מהדורת סתיו 2005 (אני) וארבעים סודוקו (הוא) סופסוף הגיע תורנו.
הנציגה החביבה שמעבר לחלון המשוריין שאלה בחשש למתי מתוכננת הטיסה שלנו, והיא ידעה בדיוק למה היא חוששת- מסתבר שהפרוצדורה של בדיקת הכניסות והיציאות שלנו מנתב"ג מול משרד הפנים (שתיים וחצי דקות חיפוש במחשב פלוס זמן הדפסה) עלולה להימשך לא פחות משלושה חודשים. "אני מצטערת, אני מבינה שזה מגוחך, אבל זו הנחתה חדשה שגם אני שומעת רק עכשיו...", היא הוסיפה בהתגוננות.
אני אחסוך מכם את הרצף המלא של שלבי התגובה שלנו, מהתדהמה הראשונית ועד להשלמה עם הידיעה שצנוניות גדלות לא רק באדניות של השגרירות ההולנדית 
.
"אני מציעה שתדברו על זה עם הקונסול. הוא בישיבה כרגע אבל אם תמתינו חצי שעה הוא ייגש אליכם", הציעה הצנונית מיוזמתה.
"הקונסול בכבודו ובעצמו! נו, לפחות בבירוקרטיה הישראלית יש מישהו בכיר ומוסמך שמספק תשובות", מלמלנו לעצמנו וחזרנו בצייתנות אל העיתונים המצהיבים. ארבעים וחמש דקות עברו-חלפו ביעף עד שנקראנו שוב לאשנב (בתוספת מבורכת של עוד ישראלית עם אותה הבעיה). הפעם ניסתה הנציגה לשכנע את שלושתנו להשלים עם הגזירה ופשוט לרדת מהעניין, אבל אנחנו כבר דרשנו בעברית צחה לדבר עם האחראי! אנחנו לא הולכים לשום מקום! תגידי לקונסול שאנחנו מחכים!
הגיע הקונסול. שפך עלינו רפליקות משויפות שזיהיתי היטב מעברי הזוהר כנציגת שירות לקוחות, כולל רמיזה עדינה שזו בכלל אשמתנו שלא ביררנו מראש ושמדובר בפרוצדורה מוכרת וותיקה, אבל זה לא עזר לו בגלל שגם אנחנו וגם הבחורה דווקא ווידאנו לפני שהגענו מה נדרש, לא רק באתר של משרד הקליטה, אלא גם בשיחה טלפונית עם נציגות השגרירות עצמן. אה-אהה! בשום מקום לא צוינה סחבת של שלושה חודשים, אפילו לא של שבוע, אז נא לא להתנער מאחריות בבקשה! השיחה הסתיימה כצפוי: אנחנו ביקשנו יפה שיתחשב בעובדה שאנחנו חייבים לטוס בעוד חודש כי זה כרוך בחוזי דירה, לימודים ועבודה, והוא הבטיח שינסה באופן אישי לזרז את התהליך עבורנו. יה רייט, לא בונים על זה. חוט פור דוממה 
.
אולי אתם תוכלו לעזור לנו למצוא דירה בת"א? סיכוי קלוש, אני יודעת, אבל שווה לנסות... לפחות שני חדרים, חניה ומיזוג זה מאסט עבורנו, ואחרי מה שאנחנו משלמים פה מעל התעלה אנחנו מוכנים לשכ"ד גבוה. מישהו? משהו??
אה, אנחנו מחפשים גם אוטו J.
אני רק מקווה שהמזל הטוב שמלווה אותנו מאז שהגענו לפה לא יעזוב אותנו בארץ. אמן.
קאמבק רגעי לפינת ביקורת המסעדות האמסטרדמיות:
Bickers a/d Werf
Bickerswerf 2, 020-3202951
המיקום: על מזח עץ קטן בפינת החמד Prinseneiland בשכונת האיים המערביים ((Westelijke Eilanden .
העיצוב: פשוט ומזמין בחוץ, קצת יותר מעוצב ומושקע בפנים.
מה הקטע: התיישבנו כדי לשתות בירצ'יה על המים, הזמנו ארוחת ערב בעקבות הצצה בתפריט המסקרן (מושקע באופן מפתיע יחסית לחזות המקום).
האוכל: מנות מעניינות בפוטנציאל, המון כוונות טובות, ביצוע חלש ומאכזב.
שירות: איטי ומתעלם בסגנון הולנדי אופייני, אבל כשכבר מישהי מגיעה היא עושה את זה בחיוך ואכפתיות.
אז מה? להקשיב לאינסטינקטים ולהסתפק בבירה צוננת בניחוח תעלות מול הנוף המרגיע. לא לשכוח את כלל הברזל למסעדות בהולנד: תמיד עדיף לאכול בבית.
ממעמקי הספה שמעל התעלה הרגשנו כמה שהשנה שמסתיימת הייתה קשה במולדת, ובמישור האישי אנחנו מכירים לפחות שלוש משפחות שונות שחוו לאחרונה אובדן נוראי. ההדים שמגיעים אלינו עצובים, מטלטלים ומבהילים ועושים ריפרש רציני על המשמעות הבנאלית של ברכת שנה טובה. אז אנחנו מאחלים לכולם שהשנה החדשה תהיה באמת טובה.
הספירה לאחור מתחילה מעל התעלה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
