הארולד הגיע במיוחד מהעיירה הנידחת וואחנינגן אל העיר הגדולה אמסטרדם כדי לתת כבוד לפרעסר. אחרי הכול גם הוא- כמו חמישה מנחים נוספים, התבקש לשאת נאום בטכס קבלת התואר במדעים קוגניטיביים ולספר קצת על הסטודנט אותו הנחה במסגרת המחקר שלו.
כל המנחים ייבשו את הקהל בפירוטים על עבודות התזה של הסטודנטים שלהם ועל העתיד האקדמאי המזהיר שמצפה להם: זה התעסק עם עכברים מוכי פיגור; זו עסקה בהידרדרות תהליכים והזדקנות; זו חפרה לעומק בעצבים, ידה ידה ידה... רק הארולד הגבר מיד פתח בהצהרה שהוא שמח להיות פה בשביל לפרגן לפרעסר, וגם בגלל ההזדמנות שניתנה לו לפגוש סופסוף את אשתו המקסימה (שבאותו רגע, אגב, הייתה עסוקה בלעשות עליו זומים במצלמה ומרוב מבוכה למשמע המחמאה הוציאה לשון וטלטלה את הראש ימינה ושמאלה באלגנטיות רבת קסם). משם שעט השרמנטילי הלאה באנקדוטות מעמיקות על המתולתל שלנו, למשל כשמבקשים מסטודנט הולנדי לבצע משימה זוכים בתגובה להשתמטות, מתלמיד בינלאומי זוכים להסכמה בתוספת פרצוף בלתי מרוצה בעליל, ואילו הפרעסר שומר על פוקר פייס מוחלט ולא נותן שום רמז לגבי מידת שביעות הרצון שלו. רק אחרי כמה חודשים הארולד כבר הכיר אותו מספיק כדי לזהות שכשהפרעסר לא מרוצה הוא מרים את הגבה השמאלית... מאוחר יותר הוא למד גם שלמרות שנראה שהפרעסר אף פעם לא מדוכא או שבוז דווקא יש דברים שמסוגלים ממש לשבור אותו, כמו למשל אובדן משקפי הדולצ'ה גבאנה שלו. אין מה לומר, קלט אותו בול. הבין לגמרי שמה שבאמת עניין את הפרעסר זה לא העתיד באקדמיה אלא ההווה הנהנתני באמסטרדם.
האופטימיסטים, העורך ואני ישבנו בקהל והתמוגגנו. עוד לא נמחק החיוך מפנינו וכבר התבשרנו שלא מספיק שהפרעסר הצליח לסיים את התואר הזה למרות שבעיקר נמנם, עבד ועישן לכל אורכו- הוא גם סיים אותו בהצטיינות!
Cum laude
איזו גאווה. איזו נחת. איזה אלוף 
.
הטכס נגמר ואתו גם הקוקטייל-פארטי, אבל להארולד ולנו עוד היה הרבה על מה לדבר אז התיישבנו לבירצ'יה של שלוש שעות. הוא חמדמד שאין לתאר, גבר הולנדי במיטבו- תמיר, נאה, שופע ידע וחביבות וחננה מרהיב. ממש לקטוף ולהביא הביתה. נתנו לו במתנה את 'סיפור על אהבה וחושך' של עמוס עוז והסברנו לו שהספר הזה ילמד אותו הרבה על ההיסטוריה שעיצבה את ישראל (יותר נכון הטפנו לו. באלוהים, כמה שאנחנו טרחנים עם הציונות שלנו!). הוא מצדו הציע לפרעסר להצטרף אליו במחקר בענייני מזון שהוא יתחיל בעוד שנה בתקציב נדיב. מררד 
. הפרעסר הרים גבה שמאלית ואני העמדתי פנים שאני עציץ.
ובכלל לא סיפרתי איך היה הסופשבוע עם האופטימיסטים, אבל אני אקדיש לזה פוסט נפרד כי אני בעניין של לתקתק מקסימום פוסטים בשבועיים האלו.
מה אומרים עכשיו, גמר חתימה טובה?
שמחה ובטלה מעל התעלה J
בבלוג זה
בכל הבלוגים
