כמו כל זוג הורים צעירים שמגיע אלינו לביקור, האופטימיסטים רצו בעיקר לנוח. לישון טוב, לאכול טוב, לצאת לשתות בערב, להתמכר לשקט המדהים מסביב. כאילו, לנמנם על הספה שמעל התעלה ולהתעורר רק בשביל לאכול את הבישולים של הפרעסר היה די והותר מבחינתם, אבל אנחנו התעקשנו לגרור אותם לטכס חלוקת התואר באוניברסיטה; למסיבת הפרידה של וידהי ונילס שעזבו לאנגליה; לספינה גרמנית שעוגנת מעבר ל-ij ומשמשת כמועדון הופעות; לדרינק עם טראויס וג'ניס במסעדה שפתח ריצ'רד ההולנדי מהכיתה של הפרעסר; לג'וינט מזדמן עם מיגל בקופישופ; לסיבוב הקבוע בשוק וכמובן לשייט תעלות בסירתנו הקטנטונת. דה גראנד-תור.

(זה נעים שחיי החברה שלנו שבו למסלולם ואנחנו כבר לא יושבים בבית, בחושך, כמו כלבים, מייללים לירח).

האופטימיסטים, שהינם תקתקני-על מהסוג שמצקצק בתדהמה נוכח אורח חיים עצל כשלנו, למדו על בשרם שלאכול ארוחת ערב לקראת חצות, ללכת לישון בשלוש לפנות בוקר, להתעורר בעשר בקושי רב ולהתלבט שעתיים מה לעשות היום זה לא פשוט כמו שזה נשמע.

ובינתיים אנחנו ממשיכים עם הפנטזיות J. האופטימיסט ניסה לשכנע את הפרעסר לנצל את החזרה לארץ כדי לעשות סוויץ' מקצועי ולהתעסק סופסוף במשהו שהוא באמת אוהב, שזה מין הסתם אוכל. לפחות ככה הוא יהיה פחות מבואס מכל עניין השיבה למולדת ומהסטרס הקיומי (כבר ציינתי שכשהפרעסר מתבאס אז הוא עושה את זה עם כל הלב...???). אני הצעתי שהפרעסר יפתח מעדניית יוקרה לחובבי בישול וגורמה, מקום שאפשר למכור בו כל מיני מוצרים מיוחדים וגם לחלטר ככה בקטנה באקספרימנטים בישוליים שיוגשו לצדה של בירה בלגית נדירה. יחסית לבר או מסעדה לא צריך לסכן הון עתק, שעות העבודה נוחות ואפשר להתפתח לכל מיני נישות (סדנאות בישול קצרות, קייטרינג אישי). יחסית לכלוב הזהב ההייטקי מדובר בירידה חדה באיכות החיים. וזוהי ידידי החלטה מאוד מאוד מאוד קשה. ואולי בכלל הוא צריך לחפש משהו בתחום שאותו הוא למד עכשיו, נניח איזה גוף מסחרי שמתעסק במחקר שוק שקשור במזון.

מה דעתכם?

למגיעים אמסטרדמה בקרוב:

MS Stubnitz

ספינה גרמנית שמתפקדת כמועדון ויכולה לאכלס ארבע הופעות שונות במקביל. הספינה מוזנחת, הבירה גרועה ויחד עם הופעת הרוק שראינו התחושה הכללית הייתה של מועדון מתנדבים בקיבוץ, אבל יש פוטנציאל רציני. כניסה עולה כסף. הספינה עוגנת למשך החודשים הקרובים ב-NDSM (לוקחים את המעבורת הכי שמאלית, מאחורי תחנת הרכבת המרכזית).