על הבמה בפרדיסיו החבר'ה של The Dead Science  נותנים בתופים. כשהם יסיימו יעלה CASIOTONE FOR THE PAINFULLY ALONE, ההוא שבגללו אנחנו כאן. פתאום יש לי סחרחורת, אני לא מרגישה טוב. מה קורה? זה בטח המתופף המאעפן הזה עושה לי כאב ראש והסאונד באולם הקטן מה זה קקה. אין לי אוויר. משהו באמת לא בסדר אתי. למה כל החדר מסתובב לי? שיט, נראה לי שאני הולכת להתעלף. מה עושים, מה עושים... אני לא אגיד כלום לפרעסר, הוא הרי יצחק על ההיפוכונדריות שלי. אני רק אגיד לו שאני יוצאת רגע החוצה.

הנה הדלת. יופי, כסא, אם אני אשב רגע הכל יתייצב. לא, זה לא עוזר. עכשיו יש לי גם סחרחורת וגם כל מיני גלים גואים לי בבטן ומחפשים את הדרך למעלה.

ששש... תנשמי עמוק, תירגעי.

אימא'לה! יש לי התקף חרדה!

אבל ממה לעזאזל?

די נו מפגרת, אני באמת סתם היפוכונדרית. מדמיינת דברים, זה רק חלושס קטן. הגלים נרגעו אבל עכשיו אני צריכה לחרבן. אולי זה משהו שאכלנו קודם בהודית? לא, זה לא מרגיש כמו קלקול קיבה. אולי זה פשוט המחזור שלי ירד מהפסים.

עוד פעם סחרחורת. מה עובר עלי לעזאזל? הכי טוב ללכת לשירותים לשטוף פנים. אחר כך אני אחזור לפרעסר ולאפריקאנרית ואגיד להם שאני לא מרגישה טוב ושאני לא נכנסת לאולם. אין ברירה, אני באמת לא יכולה לעמוד שם ככה. כוססאמק, הפה שלי יבש לגמרי. נו, איפה השירותים פה?

אוף, טעיתי במדרגות. הייתי צריכה לעלות מהצד ההפוך. כמה טיפוסי.

הנה הפרעסר. מחפש אותי, חמוד.

"מה קרה לך?"

"לא יודעת, לא מרגישה טוב. הכל מסתחרר לי... מה, מה אתה מחייך?"

"תגידי, יכול להיות שנתתי לך בטעות את הסיגריה שגלגלתי לי?"

"אתה רציני?!"

"נראה לי. באמת לסיגריה שלי היה טעם של טבק בלי שום חיזוק".

איזה... לא לתאר.... זה היה הג'וינט שלך... איזה דביל אתה!"

"אז מה, את כאילו מסטולה מהתחת עכשיו? זה לא היה כזה חומר חזק".

"מספיק חזק בשביל מישהי שמעשנת רק שאכטה פה ושם, בטח לא ג'וינט שלם בבת אחת וביניקות עמוקות. דביל".

"לא נורא, לפחות תיהני מהבאזז".

"איזה באזז ואיזה נעליים, אני נהנית מההקלה. סופסוף אני מבינה מה עובר עלי, אתה קולט שהייתי בטוחה שאני הולכת למות?"

"אבל את תמיד בטוחה שאת הולכת למות".