איך יודעים שהגיע יום ששי? כשמתחברים לגל"צ ושומעים את שלמה ארצי מלהג ב"עוד לא שבת", כשאף אחד מהחברים בארץ לא און-ליין במסנג'ר, וכשאבא מתקשר לאחל סופ"ש נעים...

אז יום ששי, ואנחנו ממוקמים היטב בסלון המשופר שלנו. אתמול בילינו כ-5 שעות (ברוטו) בממלכת איקאה עם נ' ההריונית. לא קל באיקאה, אבל בהחלט משתלם. לקראת סיום השיטוט בממלכה, הפרעסר ואני הפגנו לראשונה זוגיות טיפוסית של חיי נישואים- בעוד הוא צופה בקופות מנגד, כמשה על הר נבו, אני הרגשתי צורך להתעכב עוד כמה דקות, ליד עוד סוג של מסגרת זולה, לגלויה זולה אף יותר... ואז הניף רבנו ידיו מעלה בייאוש, ואמר את המשפט האולטימטיבי: "טוב, קחי מה שאת רוצה, העיקר שנלך כבר!". נו,אין ספק שאנחנו בדרך הנכונה :-)

עכשיו הסלון המעופש שלנו מתחיל לקבל תחושה של בית, ובמונחים שלנו- צבעוני ועמום תאורה. אמנם השטיח מקיר לקיר המשרדי, הכחול והפרום, עדיין כאן, אבל הצלחנו להסוות חלק קטן ממנו בעזרת שטיח שקיבלנו מחברינו הבורגנים. את שולחן הפלסטיק השחור כיסינו במפה כתומה ופלייסמנטים בוהקים, מקדש המראות התמוה קושט בגרילנדה כתומה ועליזה, ערימת הניירת הסבוכה של הפרעסר נארזה בקלסר גדול ואדום, והכי חשוב- יש לנו פינת עבודה! שולחן צר וארוך בצבע ירוק רעל, וכסאות גינה לבנים, משודרגים בכריות-תחת תפוחות. שני הלפ-טופים שלנו ניצבים זה לצד זה, סמוכים וגאים, ואנחנו ישובים מולם, מתקתקים במרץ ומתווכחים תורו של מי להכין תה הפעם.

אתמול בלילה צנחה הבתולה מריה מהקיר בקול תרועה. אני הייתי משוכנעת שמכרסם אירופאי גדול ממדים מנסה לפרוץ דרכו אל הסלון החדש שלנו דרך הקיר, אבל לא- זו רק רוח הקודש, שפינתה מקומה ללוח המגנטי החדש שרכשנו.

מינוס בולט שגילינו בחיינו כמהגרים הוא אבדן העצמאות. פתאם אנחנו תלויים בטוב לבו וכוונתו של מישהו כדי להשיג מקדחה, או רכב לנסיעה לקניות מחוץ לעיר. אבל אנחנו מתקדמים צעד צעד אל עבר ההשתלבות במרחב, ולהלן איתות ראשוני:

לפני כמה ימים דפקה בדלת השכנה הטורקית מלמעלה, שהסבירה במבוכה גדולה (ואפס יכולת באנגלית), שכמה מהצעצועים של הילד שלה מצאו דרכם אל החצרונת שלנו. כמובן שהזמנו אותה לחצר, ללקט כאוות נפשה. יומיים אח"כ יצאנו לטיול רגלי אל המרכז. בפאתי השכונה שלנו חלפה דמות מולי, ואחרי כמה שניות זיהיתי את השכנה הביישנית. חייכנו אחת לרעותה לשלום, ונזכרתי ש-נ' אמרה לי שמרגישים בבית ברגע שפוגשים בפעם הראשונה מישהו מוכר ברחוב... מפגש הרעים הבא התקיים זמן קצר אחר כך, כשהתייצבנו אצל מוכר הצ'יפס ליד הבית של אנה (פרנק, דה???????). זו בסה"כ היתה הפעם השניה שלנו אצלו, אבל נראה שהוא זכר אותנו מהפעם הקודמת שבה השוויץ בידיעותיו הנרחבות בעברית. הוא הביע עניין אמיתי בנו ובמניעים של הפרעסר ללמוד דווקא באירופה (ולא ארה"ב, למשל). נפרדנו כידידים, תוך כדי שאני מתחייבת שבפעם הבאה ארכוש את מנת הצ'יפס שלי בהולנדית... אני חושבת שלנהל שתי התקשרויות ידידותיות עם מכרים אקראיים ברחוב זה בהחלט הישג, שלא קורה לי הרבה גם בת"א.

בעוד כמה שעות ניפגש עם חברנו ההולנדי ב' לארוחת ערב במסעדה (לראשונה מאז שהגענו), וביום שני נצטרף אליו לנסיעת עסקים בת יומיים למינכן, לארח לו חברה בדרך. זה משתלב לנו בול בפנטזיה האירופאית שלנו- יכולת החצייה האגבית הזו של מדינות היבשת, בלי הכנות ובירוקרטיות. פשוט נכנסים לאוטו ונוסעים לגרמניה! קיוויתי לנצל את ההזדמנות לפגישה קצרה עם חברתי מ' (מימי טאבה העליזים) המתגוררת בלוקסמבורג, אבל בדיקה קצרה במסנג'ר העלתה שהיא בדיוק בחופשת מולדת... אוף.

שבת שלום לכולם. בחוץ קצת גשם וקצת רוח, והעיקר שאנחנו עדיין מחוץ לתעלה.

נ.ב

כמה עדכונים עניניים:

* בת"א התקבל מכתב המבשר על קבלתי ללימודים באוניברסיטת אמסטרדם, והפנייה לקורס הולנדית. האח הידד!

* באל-על מנסים לנפנף אותי, באדיבות אך החלטיות. שיחות הטלפון עד כה לא נשאו פרי- ממשיכים לנסות.

* כרטיסי הכספומט שלנו בדרכם אלינו, ובעקבותיהם נרכוש גם טלפונים ניידים. עוד אמצעי תקשורת לערימה :-)