פעם הפרעסר ואני גרנו באמסטרדם עם הגולים והגויים. עכשיו הפכנו לזוג פלוס אחד, ואנחנו מתגעגעים לתעלות מהלבנט. |
| 9/2004
 הרהורי סוף תשס"ד
אני לא באמת עקרת בית. ז'תומרת, לפי הסטטוס שעדכנתי בביטוח לאומי לפני הנסיעה אני בהחלט כזו ("אשה נשואה, שאינה מועסקת מחוץ למשק ביתה"), אבל זה נעשה כדי לזכות בפטור מתשלומים. בפועל, אני יודעת לבשל בערך ארבעה דברים (ואני בהחלט כוללת סלט ביניהם), הפעם האחרונה שבה עשיתי ספונג'ה היתה לפני יותר משלוש שנים, כשלארי-בוקרטוב-בעלבית עדיין לא הגיח לחיי ולדירתי, וקורי עכביש בפאתי התקרה מעולם לא הטרידו אותי.
מה שכן, אני חיה רעה בסידור ארונות בגדים, שטיפות כלים ומכונות כביסה, כך שמבחינתי התמונה די מאוזנת.
הפרעסר מצטיין בבישולים מהוללים, טינוף בלתי יאומן של המטבח תוך כדי, והרכבת מתקנים שונים ומשונים מבית איקאה.
ולמה אני מספרת את כל זה? כי היום הצעתי לעצמי בעדינות לנקות את הדירה המג'וייפת, ועצמי עדיין עסוקה בחיפוש אחר תגובה הולמת.
My D day
עדיין מוקדם להוציא את שדוני השמחה לאיד מהבקבוק, או לנפנף בדגל לבן אל מול טרמינל 3 בנתב"ג – כי אנחנו לא נשברים כל כך מהר! הפרעסר ביטל קורס אחד, ובילה אתמול שעות ארוכות בספריה במפגש לימודים פרודוקטיבי להפליא עם קולגה איטלקייה, כך שעננת הייאוש שהסתירה את פניו בשבוע האחרון, מתחילה להתפוגג.
ואני עשיתי אתמול וי גדול על סעיף 1 בתוכנית כיבוש העיר שלי: כבשתי ברגליי את ציר לייצפליין- לייצסטראט- רמברנדטפליין- ווטרלופליין-דאם ונספחים שונים, וניתן לסכם שזו היתה פלישת נורמנדי שלי אל מול אויבי האכזר- יכולת ההתמצאות שלי במרחב (ואפילו מרחב פשוט לניווט כמו מרכז אמסטרדם).
הדימויים הלוחמניים כנראה קשורים לעובדה שאני על אדמת אירופה, וששני הספרים האחרונים שקראתי התרחשו בזמן מלחה"ע השנייה.
געגועים לתל אביב
אני מטיילת במרכז אמסטרדם ומשחזרת את טיול השדרות הקבוע שלי בת"א. יוצאת מכיכר הלייצפליין וחושבת על מתחם הנמל, ממנו מתחילה דרכי היומית הביתה. מחלונות הראווה בלייצסטראט נשקפות אלי החנויות של צפון דיזינגוף, ואחרי כיכר המלך מגיח מולי שוק הפרחים- הלוא הוא שדרת בן גוריון החביבה... אני פוסעת לאורכו, מתבשמת מהמראות, הריחות והאנשים, זורמת אל תוך כיכר רמברנדט, וממשיכה אל כיכר ווטרלו- רחבה ואפורה ממש כמו כיכר רבין. אפילו טיפות הגשם הקטנות מציקות לי פה כמו שמציקה השמש הקופחת ביולי-אוגוסט ליד העירייה. אבל מפה אין לי מעבר אל שדרת חן, האהובה עלי מכולן, ואני חותכת בפסיעה מהירה דרך רחובות קטנים ויפים, היישר אל כיכר הדאם הגדולה. אני נמלטת מהגשם אל בית הכלבו הגדול De bijenkorf, ונבלעת לכמה שעות בין קומותיו המהודרות.
ולא. לא קניתי כלום.
הלאה האותיות, הקיצורים והפסיקים שבהם אני משתמשת ככינויים לדמויות בבלוג! אני שוקלת לערוך שינויים קלים בפוסטים שלי, והראשון שבהם יהיה להעניק שמות של ממש למשתתפים. הרי גם בארץ ניצלנו כל הזדמנות להדביק לחברים כינויים שהולמים את אישיותם (הנבלה, העורבנית, בובת הפורצלן העדינה...), אז אני לא רואה שום סיבה להפסיק עם זה עכשיו. ראו הוזהרתם.
שתהיה לכולנו שנה מופלאה ובלתי נשכחת מחוץ לתעלה. כל תעלה שתחפצו.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
