| 9/2004
נא לאוורר את הסרוויסים, כי הנה אני באה!
מכירים את זה שנמצאים בצומת דרכים (מטאפורית), וחייבים להחליט עכשיו לאן לפנות, אבל שתי הדרכים נראות משובשות ומלאות מהמורות באותה מידה?
ומכירים את זה שאחרי התייסרויות והתחבטויות אתם סוף סוף מגיעים להחלטה, ואפילו שהיא לא נעשתה בלב שלם- מהרגע שקיבלתם אותה משתלט עליכם רוגע, ושלווה גדולה מציפה אתכם מכפות הרגליים לכפות הידיים?
ובדיוק אז קורה משהו שעלול לשנות את כל העלילה...
סוכות בתל אביב
אז אחרי יומיים של התייסרויות ובחינה מדוקדקת של כל תסריט עתידי אפשרי- על סיכוניו, יתרונותיו וחסרונותיו, נותרנו תלויים בדקה אחת מזוקקת: הרגע בו תתקשר הקונטסה ותספר אם הצליחה במשימתה מעבר להרי החושך (ר"ג).
כצפוי, מתברר שאחרי שני נסיונות התשה של שתי צנוניות שונות, אפילו האלופה כשלה. אי לכך ובהתאם לזאת, שלחתי מייל לנציגתנו בארקיע ובישרתי לה ש"אשמח" לעלות על הטיסה הקרובה ביותר לארץ הקודש.
מהרגע שלחצתי על ה-send השתררה שלווה. הרקות שלי הפסיקו לפעום, בלוטות בתי השחי הורידו הילוך, קמטי המצח התיישרו וצריכת הניקוטין התאזנה. זהו, אני מבחינתי עשיתי את כל מה שאני יכולה, ומפה והלאה אני פשוט אתן לגורל/ אלוהים/ הטבע/ הגורו אושו/ באבא סאלי לנתב את ענייני בהתאם לתפקידי בפאזל הגדול... נשמע אובר דרמטי? אולי, אבל כל כך ניסיתי להימנע מהמצב שבו ניאלץ לממן עוד 4 טיסות על קו ת"א לאירופה + רכבות מגרמניה ופריז, ובעיקר- ניתן לטמטום ולבירוקרטיה ההולנדים לנצח אותנו.
ותודה שהתקשרתם אל על
אולי נוצחנו, אבל בודאי שלא הובסנו.
אחרי ששלחתי את המייל, נסעתי לפגוש את העורך בקובייה הדחוסה בה מתגוררים יוצר הסרטים, האוצרת והגמד הפלאי. בעודי מיידעת את יוצר הסרטים שלצערי לא אהיה נוכחת בהקרנת הבכורה של סרטו בערב יום ראשון (ארץ הקודש, אתם יודעים) - צלצל הנייד. זה היה הפרעסר.
"לא תאמיני מה קרה..."
"מה קרה?"
"הדבר האחרון שהיה צריך לקרות דווקא עכשיו"
"משהו רע? תיקנת את הפנצ'ר באופניים וגילית עוד אחד?"
"לא. השאירו לך הודעה בטלפון בבית"
"... כן?"
"הבחורה מאל-על. שואלת אם תוכלי להגיע לפגישה עם הקב"ט. ביום שני בבוקר".
כוסססאמק... אני לא מאמינה. כמעט חודש היא מנפנפת אותי מהפגישה הזאת, ועכשיו היא נזכרת- יממה וחצי אחרי שאני אמורה לנחות בארץ. האמת היא שאני יודעת שאבא שלי הצליח להפעיל איזה מגה קישור לחלונות גבוהים באל-על, והובטח לו שהעניין שלי יקודם ממש בזריזות. אבל מה, לא יכולתם להודיע שעה לפני שאשררתי טיסה, במקום שעה אחרי?????
ששש... נשימה עמוקה. אוווםםםם. צלצולי פעמונים. אני לא מתכוונת לחרב את השלווה הכל כך טריה שלי.
התקשרתי לבחורה. הודעתי לה שאני בדיוק לא אהיה פה ביום שני, אבל אשמח לפגוש את הקב"ט בכל הזדמנות אפשרית עד אז- אפילו בפתח העלייה למטוס. אבל לא, מה פתאם. הקב"ט איש עסוק להפליא. fully booked עד שבוע הבא, לפחות. נו טוב, קבענו שאני אתקשר כשאני אחזור. אני רק מקווה שאני לא אצא לקב"ט מכל החורים עד אז, עם כל הפרוטקציות שמופעלות עליו בבת אחת משלוש חזיתות שונות.
אז ממשיכים ללכת בשני הפיצולים של הצומת: מגישים בקשה לויזת סטודנט בשגרירות, ובמקביל מחזיקים אצבעות לג'וב טוב באל-על, שיספק פרנסה נאה וויזת עבודה.
nomads
rozengracht 133-I
1016 LV
בילוי במסעדה בחברת העורך,בבילון-מן וחבר הולנדי נוסף. והפעם- אכזבה רבתי.
מיקום: לא ממש במרכז, די קרוב לצ'כונה שלנו.
מוניטין: האח הצעיר של מועדון ה"סאפר-קלאב" היוקרתי והמוערך.
קונספט: הרמון מרוקני. מרחב ציבורי שכולל משטחי רביצה סביב טסי נחושת עמוסים במיני מאזטים מזרחיים. תאורה עמומה, עיצוב בגווני בורדו וזהב.
אוירה: מרוקו, עלכ. מוזיקה עם ניחוחות ערביים, וביקורים אקראיים של רקדנית בטן בינונית מינוס (ובלונדינית טבעית!), שבעיקר גורמים לתחושת מבוכה.
האוכל: מסעדה מזרחית ישראלית ממוצעת מינוס. חלק לא רע, חלק לא טוב. שום דבר לא ממש מזעזע או ממש טעים. סביר להניח שכל המנות הוכנו מראש, וחולקו במשורה לצלחות קטנות.
המחיר: ההגזמה הפראית של הערב. תימחור יקר להחריד, בעיקר לאור עלות חומרי הגלם, איכות המנות וכמותן המזערית. מופקעעעעעעעע בטירוף (42 יורו לסט של שלוש מנות קטנות, אחת מהן הקינוח). חוצמזה, מחיר מרגיז גם על המשקאות (9 יורו על כוס בינונית של מרגריטה סתמית).
ועוד קטנה בדרך
לפני ארבעה ימים סעדנו עם העורך ובבילון-מן במסעדה אגבית, בארוחת ערב ספונטנית. אף אחד לא כלל את הארוחה הזאת במסורת הקולינרית שלנו- חוץ ממני.. תמצית ביקור: מקום נעים וותיק, ללא התייחסות לטרנדים עכשוויים. הצוות חביב באופן משפחתי, המנות קלאסיות, טעימות ולא מתיימרות, ומופגנת נדיבות רבה, שאינה אופיינית כלל וכלל להולנדים (למשל, אספקה שוטפת של לחם וחמאה לשולחן ללא חיוב נוסף, תוספות יפות למנות העיקריות, כדורי שוקולד כתוספת לקינוח שהוזמן- סתם כי בא להם להפניק...). אני יצאתי ממש מסופקת- פשוט, נדיב, אדיב ונעים. אז מה אם אין בו פלצנות שתצעיד את המטבח ההולנדי קדימה???
LEXPRESS
cuisine francaise
Utrechtsestraat 29, 1017 VH
או טו טו נפגשים בארץ... והעיקר שנותרנו מחוץ לתעלה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
