| 10/2004
 אין לי שם הולם לפוסט. מה תעשו לי?
את הפוסט הנוכחי אני מקדישה לתיקולים, שסיימו כרגע מרתון עקוב מדם של שולה-מוקשים עם הפרעסר, ובכך אפשרו לי להתרכז בכתיבה סוף סוף...
בליינד דייט עם א'
טוב, עכשיו זה רשמי: גם הקוראת החיצונית הבודדת שלי יצאה מאלמוניותה הוירטואלית, והפכה ליצור אנושי, עשוי בשר ודם!
לאחר סדרת מיילים ושיחת טלפון אחת, קבענו להיפגש ליד דוכן ההרינג במונטפליין (היכולה להיות נקודת מפגש יותר הולנדית...?), ואפילו החלפנו סימנים מזהים. כמו בבליינד דייט אמיתי, נשמתי לרווחה כשמולי הופיעה עלמת חמד, במקום כונפה קשקשנית עם צחוק רם ובלתי נסבל (לא יודעת למה, אבל זה היה התסריט המבאס ביותר שהצלחתי לדמיין לפני הפגישה).
אז... ישבנו בפוצ'יני- שהסתבר כבית הקפה החביב על שתינו, עד שסגרו וגירשו אותנו החוצה. התיישבנו בבית קפה אחר להמשיך את השיחה, עד שגירשו אותנו גם ממנו... בכל זאת הצלחנו להציג את עצמנו, והספקתי להבין שבניגוד למה שחשבתי- א' ובן זוגה לא ממש נאבקים באותם הקשיים ומהמורות כמונו (ויזה, עבודה, לימודים), אלא מנהלים חיים די מדוגמים ומעוררי קנאה: לפני כמה חודשים הם סיימו טיול ארוך למזרח, פה הם חיים בדירה מאגניבה בשכונה הכי טרנדית, יש להם באסטה בשוק, ובסוף השבוע הקרוב הם כנראה ממשיכים הלאה בנדודיהם, והפעם- לברצלונה הנפלאה (לתשומת לבכם, הברסאים!).
הרגשתי מוזר, כמו בבליינד-דייט אמיתי: קצת נבוכה, מסורבלת, ולא ממש טבעית... אבל אני חושבת שסה"כ היה מוצלח, ואפילו הצטערתי שעד שהכרתי חברה חדשה בעיר- היא נוסעת לתקופה בלתי ידועה.
ולא, אני לא כותבת את זה רק בגלל שהיא מהקוראים הקבועים של הבלוג! תתביישו לכם!!!
אני עכבר פבלובי...
נפרדתי מ-א' (שעדיין לא הציעה לעצמה כינוי חלופי) והמשכתי לדאם, לקנות לפרעסר את סופגניות ה-oiliboolers האהובות עליו. דוכן התופינים משקיף על מתקן האימים (ה-booster), וכך, בעודי נוגסת בהנאה במיזוג המושלם של אבקת סוכר, שמרים ושמן, צפיתי בעניין רב בקורבנות והתמוגגתי מזעקותיהם. אופס... תוך שלוש דקות בדיוק השתלטה עלי בחילה מחליאה, זהה לזו שהרגשתי כשירדתי מהמתקן. כוססססססאמק- זה הצליח לנחס לי לגמרי את הטעם הנפלא של הסופגניה!!!!!!!!!
עם ההריונית ברמת אביב
הצטרפתי להריונית לסיבוב בשכונה האהובה עליה- Amstelveen. מבחינה גיאוגרפית זה כמו המרחק בין ת"א לר"ג וגבעתיים, אבל מבחינה דמוגרפית זו ללא ספק רמת אביב. עם נטייה עזה לגימל.
שוטטנו במתחם שכולל ארבעה קניונים, מחוברים ביניהם במדרחוב קטנטן ושוק סמלי. אח, השפע הנורא הזה! כבר שכחתי כמה קניונים יכולים להיות מאתגרים לבחורה החסכונית :-) בסופו של המסע ההריונית כבר התנשמה בכבדות. ג'יזס, איזה חרא זה להיות בהריון... ויסלחו לי הסמנ"כלית, אמא א' ואמא ב', הבוסית וכל שאר משפריצות ההורמונים.
שני דברים שלא ידעתם על המפרגנת
(נו, אתם מכירים אותה. המפרגנת זאת אמי היקרה...)
1. לאחר שהתקנתי לינק ישיר לבלוג במחשב בטבעון, היא הסכימה לזנוח את הטכנופוביה שלה לטובת התעדכנות במעללינו בניכר. והיא אפילו מדווחת על הנאה! טוב, אז אני בטח אחטוף על הראש על מיתוג הכינוי שלה פה, אבל הי- הוא ותיק מדי בשביל לוותר עליו :-)
2. היא מגיעה אלינו לסופשבוע הקרוב! וזה עיתוי מושלם, כי הפרעסר במילא התכוון לנטוש אותי לטובת הספרים והמאמרים (שתי בחינות בשבוע הבא- ניחומים יתקבלו בברכה). האח הידד, האורחת הראשונה שלנו!!!
ושוב קבלת החלטות
הלא יאומן קרה, והקב"ט העסוק של אל-על הצליח לפנות זמן לפגישה אתי (וזה לא צחוק, לאור העובדה שהפגישה תתקיים בשלישי בנובמבר). וכך נפתח פתח לדילמה חדשה, מהסוג שמטרף אותי ואת שלוותי: האם בכלל שווה להירשם בראשון לחודש לקורס של נובמבר, למרות שעדיין לא תהיה לי ויזה, ולאור האפשרות שיומיים מאוחר יותר תוצע לי עבודה עם תנאים מפתים???
תרגישו חופשי להביע את דעתכם.
ובינתיים אנחנו נתפנה לטובת שנת לילה מתוקה, עדיין מחוץ לתעלה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
