| 10/2004
 בלה רסטורנטה איטליאנה!
הפוסט הבא עוסק בעיקר בביקורת מסעדות. ראו הוזהרתם...
מסתבר שהפרעסר לא צריך ללכת לבי"ס עד יום חמישי (שזה שבוע שלם). יש לו אמנם ה-מ-ו-ן חומר ללמוד בבית, אבל בעיקר הוא כלוא כאן, איתי :-). לרגל העניין, החלטנו לחרוג ממנהגנו ולאכול את ארוחת הערב במסעדה. טוב, אני יודעת שיש לנו מסורת שבועית כזו, אבל היא בד"כ מתקיימת עם בבילון-מן. בשאר הימים אנחנו פשוט מתקמצנים.
הלכנו למסעדה איטלקית ליד כיכר Spui, בעקבות המלצות חמות של הסמנ"כלית. אפילו הקולגה האיטלקיה של הפרעסר, שמקפידה באופן אובססיבי בכל מה שקשור לאוכל איטלקי ("פסטו? אך ורק כזה שיוצר מהבזיליקום שגדל בגנואה!!!"), היתה ונהנתה, אז לא נלך?
* הערת ביניים- עכשיו, כשהתברר שלבלוג שלי יש סוג של רייטינג (או לפחות זהות עצמאית), אני מרגישה צורך לעדכן את אורחיי בכל מיני עובדות לגביי. אחת מהן היא שאוכל איטלקי הוא האהוב עלי ביותר: גאוני בפשטותו, עז בטעמיו, טרי בניחוחותיו ואסתטי בגווניו (כן, יש מאכלים שממש דוחים אותי חיצונית- עוד לפני הביס הראשון, כמו גפילטע-פיש, דברים רוטטים בעלי מרקם ג'לי, יצורים עם יותר מדי רגליים, טופו... אה, וגם אפרוח עם שערות. אבל זה כבר קשור לטראומה בילדות...)
Trattoria Da Tonino
* מיקום: מקום טוב במרכז, אבל לא תיירותי.
* עיצוב: קטנטן, פשוט ואינטימי, כשהמטבח(ון) הצפוף גלוי לעיני הסועדים. השולחנות נראים כמו בפיצריה שכונתית טיפוסית לערים משפחתיות בארץ: פלייסמטים מפלסטיק עם ציור של מגדל פיזה, כלים לא תואמים מסטים שונים, תפריט מודפס בתוך שרוול ניילון מקומט וכו'.
* תפריט: מבחר שגרתי של המנות הכי קלאסיות. מחיר מוגזם- 8 יורו לצלחת פסטה בסיסית.
* הטעם: כמו שמסעדה איטלקית ביתית צריכה להיות. פשוט, טרי וטוב.
* האווירה: חזיילך לגמרי, או שאולי עדיף לומר- בליסימו! צוות העובדים קטן ומטורלל באופן כובש, השירות איטי אך מלא בצ'ארם איטלקי, הלקוחות נראים קבועים ונאמנים (כולם נפנפו לשלום למלצרים כאילו אכלו פסטה מאותו המסטינג), והאוכל מוגש כמו שצריך: עם סלסלת לחם וחמאת שום, סלט ירוק אישי, המים המינרלים בכוסות של יין, והיין בכוסות של מים...
אותי זה מילא בזכרונות נוסטלגיים מהמסעדה האיטלקית בה מלצרתי שנתיים (מסעדת בוקצ'יו, הירקון -מול מלון דן, איפה שהפסל של ניצה הנפלאה יושב על המדרגות. לכו! לכו! לכו!). את הפרעסר זה מילא בניסיונות להיזכר למה בחרנו בסוף לעבור להולנד, כשגם איטליה תמיד נראתה אופציה מלבבת בעינינו...
נאום המיס: מסעדה צנועה ומשמחת, אידיאלית לסיומו של יום מתיש במרכז- להשביע הרעב בארוחה ביתית ולמהר הביתה.
נאום הפרעסר: האוכל פשוט במובן הטוב והרע של המילה- מצד אחד לא מאוד מעניין ומלהיב, אבל מצד שני עשוי באהבה, ומרגישים את זה. האוירה, הטעמים והתחושה ממש כמו באיטליה. חבל רק שהמחירים ממש כמו בהולנד...
ככה בקטנות, לסיום
1. באופן מפתיע, הפגישה שלי עם קב"ט אל-על הוקדמה בשלושה ימים- כך שהיא תתרחש יום אחד לפני ההרשמה המיועדת לקורס נובמבר שלי. זה דבר טוב. במקביל, בבילון-מן בירר עבורי במשרד ההגירה מה מצב הבקשה שלי לויזה, ונראה שהיא תאושר רק בסביבות אמצע דצמבר. זה כבר פחות טוב.
2. סוף סוף החלו להגיע אלינו גליונות "על השולחן" שלנו, והשמחה גדולה.
3. השעה כבר 01:20, אז אפשר לאחל רשמית מזל טוב לעורבת! קרע קרע למקשישה!
עדיין מחוץ לתעלה, מאחלים ליל מנוחה לחברינו הקבועים ולקוראינו החיצוניים. כיפאק הי!
ולהמחשת הפשטות, הנה סריקה של "כרטיס הביקור" שניתן לנו במסעדה:
וקצת באיחור, הנה תמונה של הלונה פארק בדאם (הבוסטר משמאל לגלגל). איכות לא רעה, בהתחשב בעובדה שמדובר בטלפון סלולרי:
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
