|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
הארולד תעשה לי תזה!!!!1!
"הממ, לא סיפרת לי שהארולד כזה גבר מרשים...", המהמתי לפרעסר מעדנות, מנסה להסתיר את הפליאה. עד כה ההיכרות ביני ובין הסופרוויזר של הפרעסר הסתכמה בסמול-טוק טלפוני אקראי, ולתומי דמיינתי אותו כעוד פוסט-דוקטורנט הולנדי תימהוני עם בלורית מאפירה ופפיון אדום.
אז יו קאן סי, ביג מיסטייק.
הארולד הגיע במיוחד מהעיירה הנידחת וואחנינגן אל העיר הגדולה אמסטרדם כדי לתת כבוד לפרעסר. אחרי הכול גם הוא- כמו חמישה מנחים נוספים, התבקש לשאת נאום בטכס קבלת התואר במדעים קוגניטיביים ולספר קצת על הסטודנט אותו הנחה במסגרת המחקר שלו.
כל המנחים ייבשו את הקהל בפירוטים על עבודות התזה של הסטודנטים שלהם ועל העתיד האקדמאי המזהיר שמצפה להם: זה התעסק עם עכברים מוכי פיגור; זו עסקה בהידרדרות תהליכים והזדקנות; זו חפרה לעומק בעצבים, ידה ידה ידה... רק הארולד הגבר מיד פתח בהצהרה שהוא שמח להיות פה בשביל לפרגן לפרעסר, וגם בגלל ההזדמנות שניתנה לו לפגוש סופסוף את אשתו המקסימה (שבאותו רגע, אגב, הייתה עסוקה בלעשות עליו זומים במצלמה ומרוב מבוכה למשמע המחמאה הוציאה לשון וטלטלה את הראש ימינה ושמאלה באלגנטיות רבת קסם). משם שעט השרמנטילי הלאה באנקדוטות מעמיקות על המתולתל שלנו, למשל כשמבקשים מסטודנט הולנדי לבצע משימה זוכים בתגובה להשתמטות, מתלמיד בינלאומי זוכים להסכמה בתוספת פרצוף בלתי מרוצה בעליל, ואילו הפרעסר שומר על פוקר פייס מוחלט ולא נותן שום רמז לגבי מידת שביעות הרצון שלו. רק אחרי כמה חודשים הארולד כבר הכיר אותו מספיק כדי לזהות שכשהפרעסר לא מרוצה הוא מרים את הגבה השמאלית... מאוחר יותר הוא למד גם שלמרות שנראה שהפרעסר אף פעם לא מדוכא או שבוז דווקא יש דברים שמסוגלים ממש לשבור אותו, כמו למשל אובדן משקפי הדולצ'ה גבאנה שלו. אין מה לומר, קלט אותו בול. הבין לגמרי שמה שבאמת עניין את הפרעסר זה לא העתיד באקדמיה אלא ההווה הנהנתני באמסטרדם.
האופטימיסטים, העורך ואני ישבנו בקהל והתמוגגנו. עוד לא נמחק החיוך מפנינו וכבר התבשרנו שלא מספיק שהפרעסר הצליח לסיים את התואר הזה למרות שבעיקר נמנם, עבד ועישן לכל אורכו- הוא גם סיים אותו בהצטיינות!
Cum laude
איזו גאווה. איזו נחת. איזה אלוף  .
הטכס נגמר ואתו גם הקוקטייל-פארטי, אבל להארולד ולנו עוד היה הרבה על מה לדבר אז התיישבנו לבירצ'יה של שלוש שעות. הוא חמדמד שאין לתאר, גבר הולנדי במיטבו- תמיר, נאה, שופע ידע וחביבות וחננה מרהיב. ממש לקטוף ולהביא הביתה. נתנו לו במתנה את 'סיפור על אהבה וחושך' של עמוס עוז והסברנו לו שהספר הזה ילמד אותו הרבה על ההיסטוריה שעיצבה את ישראל (יותר נכון הטפנו לו. באלוהים, כמה שאנחנו טרחנים עם הציונות שלנו!). הוא מצדו הציע לפרעסר להצטרף אליו במחקר בענייני מזון שהוא יתחיל בעוד שנה בתקציב נדיב. מררד  . הפרעסר הרים גבה שמאלית ואני העמדתי פנים שאני עציץ.
ובכלל לא סיפרתי איך היה הסופשבוע עם האופטימיסטים, אבל אני אקדיש לזה פוסט נפרד כי אני בעניין של לתקתק מקסימום פוסטים בשבועיים האלו.
מה אומרים עכשיו, גמר חתימה טובה?
שמחה ובטלה מעל התעלה J
| |
תעלת בלאומליך
בעודי שקועה כולי באווירת סיכומים כללית בזכות ראש השנה ובזכות העובדה שהתקופה שלנו פה אוזלת, התחלתי לעמול על פוסט-סיכום-שנה-שנייה-פלוס מלונקק למופת. בטח לא שמתם לב, אבל אי שם במהלך הקמפינג שלנו בשבדיה מלאו שנתיים בדיוק לגלותנו המפוארת. בכל מקרה, הפרעסר הציע בתבונה (הוא מתולתל מאוד מאוד תבוני) שאני אחכה עם הפוסט הזה עד הסוף המר ממש
וכך יהיה.
אז איך חגגתם את ראש השנה? אנחנו די השתעממנו האמת. אף אחד לא הזמין אותנו לארוחת חג (קורע לב, לא?), אז החלטנו לצאת לשייט תעלות חגיגי עם הסירה. ברגע שהחלטנו התחבאה השמש היפה שזרחה כל הבוקר מאחורי שכבת עננים אפורה ולא שבה. אנטישמים כולם.
חיכינו שעתיים בסבלנות ובכל זאת יצאנו לתעלות וגם הזמנו את אלן להצטרף. כן, הבדידות ממנה אנחנו סובלים פה לאחרונה הובילה אותנו לאינפלציה של מפגשים עם האסטוני הצנום והמלחש. יותר נכון הובילה אותי, כי הפרעסר נפגש אתו דרך קבע לשיחות ממושכות אובר בירה אחת. או שתיים. או חמש. אני תמיד העדפתי לחבב אותו מרחוק, לא הצלחתי ממש להתחבר אליו ואל תחומי העניין המרכזיים בחיים שלו (מוזיקה אלקטרונית מטמטמת חושים ומסיבות שנמשכות כל הלילה באדיבותן של לא מעט אקסטות). למרבה הצער מצבו הנוכחי לא טוב. מלבד העובדה העגמומית שהוא מרושש כרגיל, הוא גם כחוש, חיוור ותשוש כמו שרק מישהו שמשלב מחסור בשינה ובאוכל עם קפאין ואקסטזי יכול להיות. אנחנו חושדים שאין לו דירה כרגע ושהוא מבלה את זמנו על ספסלים, אצל חברים ובספריות ציבוריות, אבל לא מעיזים לשאול. הוא מעדיף לחיות ככה מאשר לחזור הביתה עד שיתחילו הלימודים שלו (בטרייסט, עוד חודש) והוא אף פעם לא מתלונן או מבקש עזרה. אנחנו מכבדים את הבחירה שלו, אבל- אההמ, בעיקר לא מעוניינים להזמין אותו לגור אתנו את מעט הזמן שנשאר לנו פה... אז בכל פעם שאנחנו נפגשים אנחנו מזמינים אותו לאכול משהו ופה ושם הפרעסר נותן לו כסף, ככה בעדינות. קצת מדכא אפעס L.
אל תדאגו לנו, בדידותנו המפתיעה מגיעה לקצה. העורך שב העירה סופסוף מעבודות הפרך בגולאג בבודפשט, ומחר מתייצבים לביקור סופשבוע האופטימיסטים (זוכרים חופשת סקי של הפרעסר והחבר'ה מהצוות? אז ההוא מהם שטרם ביקר אצלנו, ורעייתו הנאווה עד מאוד). העיתוי שלהם מעולה כי למחרת הפרעסר יקבל רשמית את התואר שלו בטכס רב רושם באוניברסיטה וכולנו נעודד בקהל. כמה מביך בשבילו.
הממ... בעצם אין הרבה חדש.
מאבקנו הצודק בבירוקרטיה הישראלית נמשך. אחרי שסינג'רנו כהלכה את המפרגנת והמודאג, באי כוחנו במולדת, והרצנו אותם למשרד הפנים- המסמך המיוחל בידינו (ההוא שייקח לשגרירות עד שלושה חודשים להשיג עבורנו). אהה! אנחנו ככה קרובים למטען החורג שלנו. עכשיו צריך להביא את המסמך לשגרירות, לקבל אשור ולהציג אותו בגאווה באל-על. מעניין איזה עוד התקלות נפגוש בדרך.
והיום הבנתי שאני מטומטמת שאני עדיין הולכת לשיעורי עיצוב-חיטוב בג'ים. לט'ס פייס איט- אני הולכת לשם כבר כמעט שנה, שלוש פעמים בשבוע (!) ואני לא יותר חזקה, לא יותר מחוטבת, לא יותר רזה ובעיקר לא נהנית. מאז שחזרנו משבדיה נדפקה לי הרוטינה ויצא לי כל החשק, אפילו את הסיפוק-של-אחרי איבדתי. אז לא עוד טטיאנה המדריכה הסובייטית הקשוחה, תם זמנה של לינג האסייתית האנטיפתית ולעזאזל ריימונדו הערפד! Genoeg is genoeg
ולרגל השנה החדשה והשינויים שהיא מביאה עמה נעקרו באכזריות כל העצים בפיסת הרחוב שלנו. וזו רק ההתארגנות לקראת עבודות השיפוץ הגדולות בתעלה. הקידוחים נשמעים מהגשרים כבר כמה ימים ואני מנחשת שיתחילו עם קיר התעלה שבצד שלנו. מזל שלא נהיה כאן כדי לחוות את זה.
שמחה ובטלה מעל התעלה J
אגב, אנחנו ממשיכים בחיפושי הדירה בת"א אז אנא המשיכו לרחרח
| |
הנה זה בא
נראה לי שאנחנו בדיכאון. זה המלחמה המחרידה הזו אצלכם שכדרכן של מלחמות רק הולכת ומסתבכת, זה החזרה הקרובה למולדת על כל מה שמשתמע מזה, זה התזה של הפרעסר עם הדד-ליין הקטלני, זה ההתפזרות של רוב החבר'ה שלנו פה ותחושת הלבד המפתיעה שבאה בעקבותיה... אין כל כך חשק לכתוב והאמת היא שגם אין כל כך על מה.
אבל... בסופשבוע האחרון שוב התקיימו בעיר אירועי הגאווה, והפעם כיבד אותנו בנוכחותו ההומואית השולטתתת!!1!! דויד43ת'א,ביהונתן (שממוקם היטב במרומי הפריים טיים הישראבלוגי, לא כמוני תכנית לווין הולנדי אזוטרית, ואפילו לא תכנית חתרנית. אח, לו הייתי חתרנית!  ). דויד הגיע מצויד באקס המיתולוגי ע/ר ושניהם הצטרפו אלינו בחדווה לצפות במשט הגאווה (המקבילה האמסטרדמית למצעד המסורתי) מהסירה שלנו. נו, שהיה מפגש פולניות מפואר... קרקרנו, ריכלנו ונשנשו כדבעי בעוד הפרעסר-סינבד מנווט דרכנו בבטחה בתעלות הפקוקות, מדי פעם גם זכרנו להעיף מבט ביקורתי במשתתפי ומשתתפות המצעד. המסקנה: הפעם היה פחות ססגוני ומושקע משנה שעברה, כנראה בגלל שהמשט אורגן בחופזה, אחרי מאבקים פוליטיים פנימיים אינסופיים. זה כמובן לא מנע מאתנו להיות מרוצים עד בחילה מהעובדה שאנחנו מעבירים את השעות האלו בתוך המים, מזנבים בסירות המשתתפות, רואים פטמות בגובה העיניים ומחייכים בעליונות אל ההמונים המצטופפים על המדרכות והגשרים מסביב:
המשכנו לשוט בין התעלות וקינחנו בבירצ'יה רעננה ביורדן. הוכתר כהצלחה גדולה מפגש ישראבלוג האינטימי הזה, איזו הקלה... אני נוטה לחשוש ממפגשים כאלו כי כימיה וירטואלית אינה בהכרח מתרגמת היטב לעולם האמיתי. וכן עדי, המפגש הקרב בינינו הוא לגמרי הדאגה הבאה שלי! 
בבוקר יום ראשון קמנו היישר אל דיווחי הזוועה שזרמו מהאתרים הישראלים. היום הכי קשה לעורף במלחמה, הכתבת של גל"צ מתייפחת בשידור חי ואנחנו מסתכלים על השמש ששוב זורחת מעל התעלה וחושבים שהיום יום הנישואין השני שלנו וצריך לציין את זה איכשהו, דאאם-איט. חשבנו שמופע מוזיקה חינמי בפארק ורביצה על הדשא לקול פכפוך המים ינעמו לנו, אבל מצב הרוח נשאר שפוף וחזרנו הביתה אחרי שעתיים.
הרהור קטן בעניין ימי נישואין. כשציינו את יום הולדתה ה-60 של המפרגנת היא התייחסה לאירוע באדישות מה וציינה שאין שום חוכמה בלהזדקן- ההישג האמיתי שראוי לחגוג זה יום הנישואין שלה ושל המודאג שחל שלושה ימים מאוחר יותר ומוסיף למאזן הזוגיות שלהם עוד שנה מוצלחת. הם נשואים באושר כבר ארבעים שנה, הפרעסר ואני מכירים כולה ארבע שנים ומתוכן נשואים שנתיים, אז זו לא חוכמה שהכול עדיין דבש. מה זה במאזן הזוגיות הגדול שמצפה לנו? איזה שמות עוד יעשו בנו הזמן, הנסיבות ושגרת החיים אחרי שנחזור מירח הדבש הממושך באמסטרדם? יכול להיות שגם בעוד חמש שנים, כשאזדעק ברצינות היפוכונדרית תהומית: "תראה! צמחה לי נקודת חן חדשה! בתוך הפופיק! אני גוססת! תעשה משהו!!!" הפרעסר עדיין יהיה משועשע, או שיסתכל עלי במיאוס ויאמר לעצמו 'על מה חשבתי, לעזאזל???'. פסימיסטית ככל שאהיה, אני עדיין מאמינה שאנחנו שייכים לאחוז הקטן שיצליח. לא ככה?
בדרך כלל אני מתעלמת בשיטתיות משפע הפרויקטים שמציפים את הבלוגיה, לא מטעמי סנוביזם חלילה אלא מעצלנות תהומית. הפעם לא רק שלא רפרפתי הלאה, אלא ניסיתי ואף התמכרתי אנושות (זה בסדר, זה עובר אחרי שלושה ימים. כמו וירוס). חוששתני שאיני יודעת בוודאות מי החל לגלגל את הפרויקט הזה, כמדומני שראשיתו בבלוגרית הזו. בכל מקרה, קבלו ספיישל חגיגי לרגל יום הנישואין- אנחנו:
הפרעסר חבוש בכובע שף, יען כי מדובר באתר מאוד לא ידידותי למתולתלים:
אני בפעילות חיזוק דרדלה שגרתית:
בברכת עננה קלה מעל התעלה
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
