כמה הרהורים בין התעלות: מילואים בכללי- להתייצב או להשתמט? לתת לאחרים לעשות את העבודה השחורה בשבילך או למלא את חובתך למרות שהמדינה לא מתגמלת אותך על זה בשום צורה ורק מקשה עליך? ומה מרגיש המשתמט בזמן מלחמה, כשהחבר'ה מסביבו מגויסים רק בגלל שהם, בניגוד אליו, לא המציאו מראש בעיה רפואית או פברקו סיפור לקב"ן?  צו 8- נניח שאינך פציפיסט ומבחינה אידיאולוגית מקובל עליך שיש כרגע צורך בלחימה, אפילו שיש לך לא מעט ספקות לגבי המדיניות הנוכחית. בשורה התחתונה, ואפשר להיות פומפוזים לרגע- המדינה שלך זקוקה לך עכשיו ואותך חינכו לתרום לקהילה שבקרבה אתה חי. אבל... אתה כבר אדם בוגר, בעל והורה. יש לך הרבה יותר להפסיד ולאבד ממה שהיה לך כשהיית בסדיר. אתה מסתכל על הילד שלך ומרגיש שאתה כבר לא יכול להרשות לעצמך לסכן את החיים שלך, ואולי אתה 'סתם' משקשק מפחד ורק המחשבה על מלחמה משתקת לך את כל הגוף. מה תעשה- תילחם כי אין ברירה או תסרב ותלך לכלא? אנחנו עדיין מאמינים בערכים של סולידריות, שותפות גורל והקרבה למען הכלל, או שהפכנו למפונקים ומרוכזים רק בטובתנו האישית, דורשים הכל מכולם אבל לא נותנים כלום מעצמנו? זה טוב, זה רע? אנחנו בושה למורשת שלנו או סופסוף שפויים ונורמלים כמו שאר אזרחי העולם המודרני? אכפת לנו בכלל מהאנשים שמחוץ לבועה שלנו???

התהיות האלה מזכירות לי פעולות בתנועה; חולצה כחולה, לחיים סמוקות ותנועות ידיים מתלהמות, פאתי כיתה י"ב J. אכן, שוטפת אותי גאות פטריוטית קלה ואני מנחשת שזה קשור לעובדה שאתמול העברנו שעות ארוכות במלאכת הסברה אינטנסיבית במסיבת הפרידה של ניקוס והאנה (הם עוזבים את אמסטרדם בשבוע הבא). במסיבה היו אנשים מכל העולם, כולל זוג מלבנון (!), ומי שלא רקד בפנים השתתף בשיחות ערניות במרפסת על המצב. בדרך כלל באירועים כאלה אנחנו שומעים ביקורת מעודנת על מדיניות ישראל בשטחים ונשאלים לדעתנו על הסכסוך עם הפלסטינאים ולרוב אנחנו מסכימים עם הביקורת, רק מנסים לצמצם את הנזק ולהראות שהמצב הרבה יותר מורכב. 

הפעם זה היה אחרת. אם חשבתם שהתמיכה בישראל רחבה אז דעו לכם שהשלב הזה נגמר:

"למה בכלל הייתם צריכים להגיב להתגרות של החיזבאללה? ולמה בצורה כל כך אגרסיבית?"

"למה לפגוע באזרחים לבנוניים תמימים? למה אתם לא מנסים לדבר אתם ולשכנע אותם לשתף אתכם פעולה ולסלק את חיזבאללה מהשטח שלהם?"

"אתם הרבה יותר חזקים מהם, זה לא כוחות להתנפל על הלבנונים ככה כשאתם יודעים איזה חלשים הם..."

השאלה ההזויה ביותר: "הפעילות בדרום לבנון מובנת לי, אבל למה אתם מפציצים את ביירות, לא חבל עליה? אחלה עיר. היא כל כך לבלבה ושגשגה בשנים האחרונות, למה לחרב אותה?"

וההצהרה המתגרה ביותר: "האמת? אני חייב לומר שהאסונות שלכם מתחילים לשעמם אותי, גם השואה וגם המלחמות עם הערבים. אני מסכים שההיסטוריה שלכם תמיד הייתה קשה ושמגיע לכם מקום משלכם בעולם, אבל אתם לא היחידים שסבלו בעולם, לא היחידים שנטבחו במיליונים. למה רק עליכם שומעים? למה צריך לרחם רק עליכם כל הזמן? למה האסונות שלכם כל כך מפורסמים וכולנו צריכים לסבול את כל הסרטים המשעממים שעושים עליהם?" (אז אל תקנה כרטיס לסרט, אידיוט)

כל הדיבורים האלה הביאו לנו ת'קריז. שוב ושוב הסברנו שאין לנו שום דבר נגד מדינת לבנון ואזרחיה, לא, לא מתכייף לנו לראות אותם נהרגים בהמוניהם ומבחינתנו דווקא יהיה מגניב אם ביירות תהפוך למעצמה תרבותית שנוכל לקפוץ אליה לסופשבוע בדיל חבל"ז. שוב ושוב הזכרנו איך התחילה המלחמה הזאת ושנסראללה בחר באופן מודע להתמקם בתוך אוכלוסייה אזרחית ושהלבנונים עצמם לא יכולים להרשות לעצמם לשתף אתנו פעולה (זה לא ממש עבד לטובתם בפעם הקודמת). לא כל דבר במלחמה הזאת אנחנו מצדיקים, אבל לא התכוונו להתנצל בפני אף אחד על העובדה שהמדינה שלנו מגינה על עצמה ועל העתיד שלה לטווח הרחוק בזמן שכל מה ששאר מדינות העולם עושות בנידון זה נו נו נו עם האצבע.

אבל אנחנו לא מאשימים אותם, את החבר'ה. בעולם המוגן והשליו שבו הם חיים, מה הם יודעים? איך הם יידעו שאי אפשר לפתור סכסוכים עם פונדמנטליים בדרכי נועם אם הם לא נאלצו לעשות את זה בעצמם מעולם? על פי פירמידת מאסלו המדינות שלהן ממוקמות קרוב לפסגה, אבל המדינה שלנו עדיין נמצאת עמוק בבסיס ונאבקת על הבייסיק, על החיים שלה. היה צריך להסביר להם את זה וזה בדיוק מה שעשינו, ארבע שעות ברציפות. בי נשבעתי, כאבה לי הלסת בסוף.

(אם מישהו יוכל להוסיף את זה לפנקס המילואים של הפרעסר זה יהיה נחמד, תודה).

כמה שאלות תם:

- מה זה העניין הזה שפיקוד העורף מורה לתושבי חיפה והצפון להמשיך ללכת לעבודה כרגיל ואז הם נהרגים בדרך? עד מתי זה יימשך בדיוק?

- בגלל שהפרעסר חולה הוא לא מריח ובקושי טועם. עכשיו תגידו לי מה אתם, פרעסר ללא חוש טעם הוא פרעסר רוטן ואומלל, או שמא נינוח ונטול דאגות?

- מישהו יכול לבאר לי את מהות הביטוי רחמנא-לצלן? ז'תומרת, אני יודעת איך לשלב אותו במשפט ואני מניחה שהמקור הוא יידיש, אבל מה הפרוש המילולי?

[ עקב המצב לא תצורף תמונה לפוסט זה ]

שמחה מהולה מעל התעלה J