החיילת שתכתוב את פקודת השחרור שלך נמצאת כרגע בטיול שנתי בי"א.

געגועים..

זה מה שאני מרגישה עכשיו.

כ"כ קשה לי משום מה

גרר

כ"כ מתגעגעת..

כ"כ כועסת

כ"כ פגועה

אבל כ"כ אוהבת.. =\

i am not okay!!!

עכשיו שמתחילים הלימודים, לא ניפגש יותר.

זה או עכשיו, או לעולם לא..

רציתי לשלוח לו היום הודעה, אבל הוא לא היה מחובר.

דווקא היום!!

כל יום הוא מחובר 24\7 ודווקא כשאזרתי אומץ לדבר איתו

הוא לא כאן!

מחר בצפר.

כולם שולחים לי הודעות של: "הבטן שלי מתהפכת" או: "פאקק איזו התרגשות"

ואני שואלת: "ממה?!"

זה לא שעולם לכיתה א'.

כולה כיתה י'..

ואני במקום להתרגש, סתם מבואסת.. ולא רק בגלל הבצפר, אלא בגלל כ"כ הרבה דברים

קיבלתי MP4 חדש..

ולכבוד האירוע המרגש גם הורדתי אימיול..

אני יודעת שהדבר הזה עלול לגרום למותי.. אבל אני מוכנה להסתכן.

כל עוד אבא לא יגלה, הכל יהיה בסדר.. :)

(נו.. סיימתי ת'פוסט באופטימיות.. אל תגידו שלא!)

אפילו הוספתי חיוך קטן בצד