החיילת שתכתוב את פקודת השחרור שלך נמצאת כרגע בטיול שנתי בי"א.

היום לא יצאתי בסוף.. נשארתי לי בבית.. לא יודעת, לא התחשק לי כלום. (אחם אחם.. וגם חשבתי שטלי תבוא אליי, אז דחיתי כל הצעה, אבל היא לא באה! אחם אחם!!!)

אז דיברתי עם טלי בטלפון במקום.. והיו קטעים מצחיקים שאני מעדיפה לא לספר.

ואז הרסתי לאבא שלי את המחשב. והחיים שלי עומדים לקרוס בעוד כשעה בערך.. (כי שם נמצאים כל המסמכים שלו והעסק וזה..)

אח"כ שירן הייתה אצלי, היא עזרה לי קצת בלשון..כי אני על הפנים בזה..  ועשינו עוד כל מיני שטויות (כמו לשים שירי ג'קו אייזנברג בפול ווליום ולהתחיל לשיר כמו 2 פוסטמות [השנייה זו אחותי]).

ועכשיו סתם פתחתי את החודש הראשון של הבלוג. החודש ה-12 של השנה שעברה וזה הפוסט שהגעתי אליו.

התחלתי לקרוא, להיזכר מה רשמתי שם, כ"כ מזמן.

זה היה הפוסט של השנה החדשה. היום האחרון של שנת 2006.

הכל כ"כ השתנה אצלי.. השתנתי לגמרי.. ורק עכשיו אני מרגישה את זה..!!

כשאנשים אמרו לי כל הזמן כמה השתנתי, לא האמנתי. האמת, שלא רציתי להאמין.. פשוט שמעתי, אבל לא הקשבתי. נכנס מאוזן אחת ויצאה מהשנייה. מסתבר, שהם צדקו.

ואני חייבת לציין שהשינוי הזה שעברתי הוא לאו-דווקא לטובה!

בתחילת הפוסט התחלתי לרשום מה קרה לי בשנה הזו.. (וכשקראתי את זה, זה היה נראה לי כ"כ מזמן! כמעט שכחתי את כל הדברים האלה..)

אח"כ רשמתי תודות. מדהים לראות כמה השתנו לי החברים בשנה האחרונה.. זאת אומרת, אני לא מדברת על החברים החדשים שהכרתי בזמן האחרון, בכיתה החדשה.. אלא אני מתכוונת לקצת יותר מוקדם, אפילו לפני החופש הגדול. אני חושבת שאם הייתי צריכה לרשום שוב פעם תודות, חצי מהאנשים שהיו שם לא היו נזכרים בכלל בתודות האלה.. ואנשים אחרים כן היו נרשמים. אני לא חושבת שזה דבר טוב בכלל. כי זה אומר שניתקתי קשר עם ה"חבר'ה הישנים"..

בסוף, רשמתי כל מיני איחולים לשנה החדשה.

איחולים עולמיים וארציים. איחולים לעיר שלי ולשכונה שלי..

כלום מזה לא התממש.

רעב עולמי, נשאר.

פיגועים, נשארו.

הקולנוע, עדיין לא נפתח (ובטח גם לא ייפתח)

וכן הלאה...

אבל שמחתי לראות שמה שאיחלתי לעצמי דווקא כן התממש..!

התעודה שלי אכן הייתה טובה..

אהבה-באמת מצאתי. אי-אפשר להגיד שלא. אם זה טוב או רע אני לא יודעת.. אבל זה קרה.

שהחברות שלי יישארו איתי, זה קצת בעייתי. אבל מה שכן, החברות הטובות שלי באמת נשארו איתי.

לעלות לתיכון בכיף- תאמינו לי, הכי כייף לי בתיכון. באמת. אני נהנית מכל שנייה ושנייה.

והשנה הזאת בלי יותר מדי רגעים קשים..

עוד מעט נגמרת השנה.. עוד פחות מחודש למעשה.

אני לא ממש זוכרת מה באמת קרה במשך כל השנה הזאת, אבל השתנתי.  מאוד אפילו.

אז אני רוצה לאחל לעצמי משהו לשנה הבאה, בתור הקדמה.

אני רוצה להשתנות שוב. אבל הפעם? לטובה.

סטפני.