החיילת שתכתוב את פקודת השחרור שלך נמצאת כרגע בטיול שנתי בי"א.

נראה אתכם אומרים שמרפי לא דופק אותנו כל פעם מחדש. ארגג.

אז איך עבר עליי היום? נורא ואיום! (יצא חרוז חעחע)

צעדתי לי לתומי היום בבוקר לכיוון תחנת האוטובוס, והחלטתי ללכת דרך המכולת, כי כל האוכל בבית נגמר (ואין מי שייקח אותי למגה. ההורים בחו"ל, כמו שכבר אמרתי אני חושבת)..

אז בדרך למכולת עברתי דרך בית שבתהליכי בנייה, והיה רכב שעמד ממול הבית ופועל בניין עומד עם הראש בתוך הרכב, והתחת בחוץ.

כנראה הוא לא שם לב שאני עוברת שם, ופתאום הוא דפק את הנאד של החיים שלו! עפתי 8 מטר הצידה.. ובטעות נפלט לי: "איכככ".. יואו איזה מזל רע. למי עוד יצא לקבל נאד לתוך הפרצוף ב-7 וחצי בבוקר מפועל בניין שהחריץ שלו מציץ כמעט לחלוטין?

בסדר.. היום עבר בשלום, הגעתי הביתה, הפעלתי את המחשב.. והתחלתי לדבר עם ליאור (3>) במסנג'ר. (גם עם ברק :| וזה לא קורה הרבה. פעם אחרונה שדיברנו הייתה לפני שנה וחצי בערך)(שם.ב.)

בחצי השעה שדיברנו.. (עם ברק וליאור) המחשב שלי נתקע 3 פעמים, נכבה מעצמו פעם אחת והאינטרנט התנתק וחזר לפחות 10 פעמים!

איזה חוסר מזל!

בערב הלכתי עם מורי לפורמה.. אחרי שנפרדנו היא הלכה לכיוון אחד, ואני לכיוון תחנת האוטובוס.

באתי להתיישב בתחנה פתאום אני מריחה ריח מסריח. מישהו השתין שם, על הכסאות! נאלצתי להתיישב בחוץ, על המדרכה.

כמובן שפתאום התחיל לרדת גשם, בזמן שאין מעליי שום גג.

כמובן, שהגשם לא היה מיימי, אלא בוצי ומגעיל והשאיר עליי מלא כתמים.

וכמווובן, שהאוטובוס אחר להגיע.

ובלילה מה זה מפחיד לשבת שם ולחכות לאוטובוס.

בסדר, ישבתי לי בשקט על המדרכה, כאשר כל כמה דקות עובר איזה אחד, עוצר את הרכב שלו מולי ושואל: "חמודה, צכה טרמפ?" (כולם באותו משפט)

יכול להיות שהם שופעים בנחמדות ובטוב-לב.. אבל אני בטוחה שכל אחת במקומי הייתה מפחדת לשבת שם.

אחרי כל אחד ששאל אותי אם אני צריכה טרמפ עשיתי קליק באצבע אחת. ברגע שכמעט התחלתי לעשות קליקים גם באצבעות של הרגליים, הגיע האוטבוס.. ברוך השם!

אבל מה..? לא עצר הבנזווווונה!!!!!!!1111

ואני ממשיכה לשבת שמה בגשם הבוצי, ואנשים טובי-לב (או לא ממש נחמדים) נעצרים ושואלים אם אני צריכה טרמפ.

חצי שעה חיכיתי לאוטובוס, עד שסוף סוף הנהג היה נחמד והואיל בטובו להעלות אותי.

כמובן שהאוטובוס היה מלא באנשים שאני מכירה. (וזה לא ממש עושה טוב לאחת שחזרה ממכון-כושר, עייפה, סחוטה, נראית כמו הצרות של ההורים שלי ומלאה בבוץ מימי)

הייתי עייפה.. ולכן כמווווובן ששכחתי לשאול את נהג האוטובוס אם הוא נכנס לנווה-חיים.

וכמוווובן שנדפקתי על אוטובוס שכן נכנס לנווה חיים, (כשאני בכלל צריכה לויצמן.) ושתבינו, יש ר-ק אחד כזה!

אז נכנסתי לנווה חיים, וירדתי בתחנה הראשונה שהוא עצר בה.

ונאלצתי ללכת המון עד הבית =\  כזה מתסכל!

בזמן שהיינו בפורמה, אני ומור, התחלנו לצעוד קצת על ההליכון לפני שהלכנו הביתה.

רפרפתי לי בין התחנות שבטלוויזיה האישית וראיתי שיש "האלופה" באחד מן הערוצים.. (צפיתי בדיוק 5 דקות והעברתי ל"ביפ".. זה היה כזההה משעמם!)

זה היה בדיוק בקטע שעפר שכטר וזאתי עם האף הגדול מ"טלנובלה (ע"ר)" דיברו על איזה אחד שהתמכר לסמים, בדיוק כמו שהמגדת עתידות אמרה.

אז עפר שכטר אמר לה: "במקום שמחפשים צירופי מקרים, מוצאים צירופי מקרים"

אז וואלה, אולי זה צירוף מקרים..

אבל לדעתי?

מרפי מנסה לנקום בי על הפוסט הקודם. =\