מה-היה-קורה-אילו [:

מה היה קורה אילו – פרק 2 .

 10:00בבוקר- אליסון .

אז אולי הזמן לא קפא. השמש לא נפלה. הכוכבים עדיין מאירים. הציפורים עדיין מצייצות. הרוח ממשיכה לנשוב. הבוקר בא והערב יורד. וכולם ממשיכים בחייהם כרגיל. הולכים לעבודה, לבית הספר, לגן.

אבל אצלי, אצלי זה לא כמו אצל כולם .  אצלי משהו השתנה . אולי נשבר.

אולי זה הלב שלי שלא מצליח להשתקם .

פעם אדם חכם אמר לי , שלאבד חבר זה למות . להרגיש את הנשמה מסתגרת .

שהוא הסיבה לחיים , הוא כמו האור בקצה המנהרה. 

שלאבד חבר, זה להרגיש שהעולם כבר לא קיים . ששום דבר לא יגמר לעולם , בלי נקודת יציאה. שחבר,  חבר זה הכל . הוא האור, הוא הדרך .

הוא הביטחון שנותן לנו להרגיש, שתמיד יש מישהו לצידך בטוב וברע.

האדם הזה בלי שום ספק , צדק.

לא התחשק לי לצאת מהמיטה.  אמא נכנסה לחדר עם ארוחת בוקר מפנקת .

"בוקר טוב נסיכונת" אמרה ואני פיהקתי . נכנסתי עמוק מתחת לשמיכה.לא התחשק לי לצאת משם לעולם . " אליסון,יקירתי ,צאי תראי איזו ארוחת בוקר הכנתי לך. השקעתי " אמרה והתיישבה על קצה מיטתי . משכתי בכתפיי וסירבתי בתוקף לצאת .

היא משכה את השמיכה והביטה בי . עשיתי לה פרצופים ומשכתי בכתפיי .

 "תראי את עצמך , את כמו ילדה קטנה, אפילו קייט מתנהגת יותר טוב"

"עזבי אותי כבר, אני לא רוצה כלום!" לקחתי בחזרה את השמיכה שלי והסתובבתי לצד השני .

"אליסון , אני רק מנסה לעזור, תביני שאת עושה מכל זה עניין גדול. הוא סתם זבל , והיא לא באמת חברה" אמא לא תבין, היא לא מבינה את הדברים האלה. הוא סתם בחור בעיניה, והיא סתם עוד חברה. אבל היא לא, והוא לא . הם חשובים לי .

"אבל היא הייתה, אמא, היא הייתה החברה הכי טובה שלי במשך ארבע שנים"

איך אני יכולה להסביר לה כמה כואב לי ? כמה עצוב לי וכמה רע לי ?

למה היא פשוט לא עוזבת אותי לנפשי ?

"אני יודעת אליסון. חמודה שלי , אני מבינה אותך " את לא מבינה אותי . את פשוט לא.

"אין לי תאבון ,אבל תודה אמא. אני מעריכה את זה" אמרתי והיא הנהנה. "אני משאירה את זה כאן , תאכלי . ואם תצטרכי משהו, או שתרצי לדבר אז אני בסלון " רק עכשיו שמתי לב שהשעה כבר 10 וחצי , למה אמא לא בעבודה?

"לא הלכת לעבודה?" שאלתי .

"לא כשהבת שלי במצב הזה " היא חיבקה אותי חזק ויצאה מהחדר.

10:00בבוקר- אליס.

נער נאה נעמד ליד שולחני, וקטע את הרהוריי הרבים. זה היה המלצר, "תרצי משהו?" שאל אותי. היה לו חיוך מקסים, הוא חשף בפניי את שיניו הלבנות שנצצו להן בקסם מיוחד. בהיתי בו לכמה שניות. לא, תודה" עניתי. "את בטוחה? את מחכה למישהו?" שאל. יש כאלה שהיו מגדירים זאת כחטטנות , אבל אני חושבת שהוא פשוט התעניין .

"אני מחכה לחברה שלי" עניתי והבטתי בו.

הוא ביישן.  כן , רואים עליו . החיוך שלו מרמז, העיניים שלו, הצורה שהביט בי , טון הדיבור שלו שפנה אלי. יכולתי להרגיש זאת בבהירות . את הביישנות שנשפכה ממנו . "אני אשמח לארח לך חברה בינתיים" אמר והשפיל את מבטו . "תודה, אבל אני חושבת שכבר לא צריך" הסתכלתי על אשלי שרק נכנסה. כולם הסתובבו והסתכלו עליה. היא לבשה ג'ינס בהיר וחולצה קצרה וצמודה שהדגישה בדיוק את המקומות הנכונים , או אולי זה הגוף שלה שאין בו שום פגם. היא נעמדה מול המלצר, והורידה את משקפי השמש מעיניה החומות .

היא הביטה בו מבט חודר והוא קם . "ועכשיו, תרצו משהו ?" . אשלי התיישבה מולי , בלי לומר מילה. הנער הוציא את פנקס ועט כדי לרשום את ההזמנה. "watch and learn" לחשה לי בלי שהוא ישמע. היא הרימה את התפריט אל עיניה, ולאחר מס' שניות אמרה "את מס' הטלפון שלך בבקשה" .  "מה?" פניו היו סמוקות . כלומר, ממש היה ניתן לראות אדום גואה מהצוואר שלו עד העיניים .  "אני חושבת ששמעת אותי בברור, לא? אבל אני אחזור על ההזמנה , את מס' הטלפון שלך בבקשה" היא חייכה אליי ואני צחקתי בשקט. הוא רשם את מספרו, תלש את הדף מהפנקס ושם על השולחן. "עוד משהו ?" שאל . " בוודאי" אשלי חייכה בערמומיות .

"גיל, תחביבים, מקום מגורים , ולמה אתה עובד בתור מלצר כשאתה יכול להיות דוגמן ?" בחיי שאין לה גבולות. "סליחה?" הוא השתעל . "עזוב, נדבר על כל זה בדייט שלנו , תביא לי כוס קפה וקורסון " היא הביטה בי במבט שואל ואני הנהנתי לאות אישור.  "פעמיים" אמרה.  הוא רשם הכל בפנקס והלך. בוודאי שאחרי זה,  הוא כבר לא חזר לשולחן שלנו .

"אז למדת משהו?" אשלי צחקה ולגמה מהקפה שלה.  "כן, אולי איך להיות מושפלת" אמרתי ושתינו צחקנו .

 "יש לי הרגשה שבזה, את דווקא מסתדרת לבד" אמרה לי . "אז ספרי לי , יקירה , איך היה אתמול ?"  שאלה וסיימה את הקורסון , כשאני עוד לא התחלתי אותו .

"היה מדהים . בדיוק כמו שתיארתי "

"אני שמחה לשמוע" אשלי חייכה ונזכרה במפגש שלה עם בן אתמול , אילו אליס ידעה. "דיברת עם בן ?"  שאלה . ברור שדיברתי איתו , קבענו להיפגש הערב.

"כמובן , התקשרתי אליו בבוקר" .

"בבוקר.. מתי ? ב6 וחצי ?" צחקה ואני נגסתי בקורסון שלי בתאווה.

"קרוב, 9 וחצי " היא הנהנה וסיימה את הקפה שלה.

"והוא לא ישן ?" שאלה בהלם מוחלט . כאילו זה הדבר הכי לא צפוי בעולם .

"לא, ההורים שלו נסעו מוקדם בבוקר לצפון העיר ,והוא היה ער מ7 " אמרתי והיא הביטה בי במבט של למה-לוקח-לך-שנה-לסיים-קורסון-מסכן-וכוס קפה.

"אז מזל שלא התקשרת ב6 וחצי " אמרה בציניות וצחקה.  "כן הרי , אני גם ערה בשעה הזו, נכון ?" הפעם תורי היה להיות צינית . "מה לא?" גיחוך עלה בקולה. "בימי לימוד את ערה כבר ב6" אולי כי אין לי ברירה . אני צריכה לארגן את אחותי הקטנה לגן, להתארגן בעצמי, ולצאת בזמן לבית ספר.

"לא נכון. אני לא אשמה שאני גרה רחוק ואני לא רוצה לאחר.ואת קמה בדקה האחרונה" . אשלי תמיד קמה דקה אחת לפני הצלצול . מתארגנת שעתיים , ומספיקה לבוא בדיוק להפסקה הגדולה. גם לי היה לוקח להתארגן שעתיים , אם הייתי גרה בחדר כמו שלה. אתה רק נכנס לחדר, ותובע מרוב בגדים על הרצפה. אתה יכול ללכת לאיבוד בתוך הבלגן שיש שם . זה לא חדר, זה דיר חזירים .

"כי השעתיים הראשונות אלו תמיד השעתיים הכי מעפנות " אמרה והביטה סביבה.

היא הוציאה את הפלאפון שלה והקלידה את המספר שהיה על הדף שהמלצר הביא לה, לתוך הפלאפון . "מה את עושה?" שאלתי והיא זרקה את הדף לפח שהיה לידנו . "מתקשרת " אמרה שמה את הפלאפון על רמקול . כאילו אין אף אחד סביבנו .

 "הלו " ענה לה קול מוכר. אה, מעניין למה . חשבתי לעצמי בציניות .

"היי חתיך " אמרה "אני לא יודעת אם אתה זוכר אותי . בעצם אתה בטוח זוכר" היא הסתכלה סביב "הבחורה משולחן 3" הוא הסתובב אל השולחן שלנו והיא עשתה לו שלום עם היד. הוא חייך . "כן , אני זוכר" אמר בחיוך "אז בקשר לדייט שלנו.." החלה לומר ולפני שהיא הספיקה לסיים את המשפט הוא אמר "יש לי חברה" . אאוץ' .

8:00 בערב - אליסון .

קייט נכנסה בשקט לחדרה של אליסון . "אליסון.." לחשה ועלתה על המיטה. היא התיישבה ליד אליסון וניסתה בשקט להעיר אותה. "אליסון.." אמרה שנית "נו אליסון אחר כך אמא תכעס עליי שלא הערתי אותך! קומי כבר" קייט הסירה מאליסון את השמיכה. "נו אוף איתך ! אליסון קומי ישנונית!! ישנת כל היום!" רטנה קייט ואליסון הסתובבה לצד השני . "עזבי אותי !" צעקה . "אבל אליסון..." החלה קייט לומר בקולה הילדותי . "את לא מבינה?! אמרתי תעזבי אותי " אליסון התפרצה עליה . "אבל למה את עצבנית ?" קייט נסוגה אחורנית "כי אני אוהבת להיות עצבנית" אמרה בציניות . "זה לא כיף להיות עצבנית . למה את מתייחסת אליי ככה?" קייט הייתה על סף בכי . והדבר האחרון שאליסון רצתה הוא שקייט תבכה ותעשה לה חור בראש. "קייט, אני מצטערת אבל באמת שאין לי כוח לכלום" אליסון קמה ולקחה את קייט לידיה . "אני מבטיחה שיותר מאוחר נשחק , בסדר?" "מבטיחה?" קייט ירדה מהמיטה. "זה מה שאמרתי, לא?" אמרתי והיא הנהנה.

"אבל תקומי בבקשה, אמא תכעס עליי אחר כך.. ישנת כל היום!"  קייט צודקת . ישנתי כל היום . הגיע הזמן לקום ולהתמודד עם המצב.  קייט יצאה מהחדר ואני קמתי סוף סוף מהמיטה. הבטתי סביבי , החדר היה נקי . ויחסית לנערה בת 16 זה היה מוזר.  ממש מוזר.  מיטה וחצי בצבע בז' ושולחן כתיבה תואם לארון ופינת איפור בקצה החדר.

פוסטרים ותמונות עם חברים עיטרו את הקירות .

4 דלתות מקושטות בתגיות . ואם לרגע אחד לא הבנתם,זה מן אוסף .

כל בגד שהייתי קונה והייתה לו תגית  נמצאה לבסוף על אחת הדלתות הללו .

דלת אחת זו "היציאה" , מובילה למסדרון ולשאר הדירה.

דלת שנייה, לשירותים+אמבטיה שהם רק שלי . טוב, גם של קייט . היא אוהבת להתקלח שם מדי פעם .

דלת שלישית , מובילה למטבחון קטן מאוד.שאפשר להיכנס אליו גם מהחדר שלי וגם מהחדר של הוריי .  והדלת הריבעית , היא חדר ארונות . שם נמצאים הבגדים , אביזרים וכל מני חפצים מוזרים שאני לא משתמשת בהם וחבל לי לזרוק .

נכנסתי למטבחון הקטן והדלקתי קומקום . חזרתי לחדרי, לקחתי בגדים ונכנסתי לאמבטיה שלי, הכנסתי את הפקק השחור לחור שבאמבטיה, פתחתי את הברז ונתתי למים לזרום . לאט לאט החדר התמלא אדים . צחצחתי שיניים וחזרתי למטבחון. הו,  נגמר הסוכר . יצאתי לסלון ונכנסתי למטבח. שם ישבה אמא ואכלה ארוחת ערב.

"בוקר טוב לך" אמרה והביטה בשיערי המבולגן . "האמתי שכבר ערב" אמרתי בציניות . "הכל בסדר?" שאלה "מושלם" פתחתי את המגירה והוצאתי סוכר .

"נגמר הסוכר במטבחון ?" שאלה "כן" עניתי וחזרתי למטבחון שלי. סיימתי להכין את הקפה ולקחתי אותו איתי לאמבטיה. התפשטתי ונכנסתי באיטיות לאמבטיה.

רגל אחת . ואז הרגל השנייה . אספתי את השיער בקליפס ופשוט שכבתי ברוגע. מדי פעם הוצאתי יד אחת כדי ללגום מהקפה שלי .  45 דק' עברו ויצאתי מהאמבטיה עטופה בחלוק רך בצבע לבן .

8:00 בערב - אליס.

"נו אשלי, תעזרי לי למצוא מה ללבוש" אליס עמדה מול הארון עטופה בחלוק לבן , ולא הפסיקה להוציא בגדים ולקפל בחזרה. "אליס,  תעשי טובה תפסיקי לפתוח את אותה חולצה מליון פעמים ואז לקפל אותה שוב. את מתנהגת כאילו זה הדייט הראשון שלכם או משהו כזה, אתם יוצאים כבר שנה שלמה אז מה זה משנה מה תלבשי?!" אשלי קינאה באליס . בהכל . בציונים שלה, בקשר שלה עם הוריה, באופי של אליס , בזה שהיא מסודרת ואשלי לא. אבל בעיקר, בזה שבן שלה. הנער שהיא אוהבת שייך לחברה הכי טובה שלה. כבר חצי שנה שהיא ובן מסתירים את הקשר ביניהם. אשלי אף פעם לא הבינה למה הוא לא זורק את אליס ונשאר איתה. זה כאב לה. כאב לה שהיא בוגדת כך בחברתה הכי טובה , היא ידעה שזה רק עניין של זמן עד שאליס תגלה את הקשר שלה עם בן . ומה אז ? .

"אשלי !" צעקה אליס "את לא עוזרת לי ! את זה או את זה ?" שאלה בחיוך והניחה על המיטה 2 סטים . הראשון היה ג'ינס בצבע טורקיז וגופיה שחורה עם כל מני קשקושים עם אמרות מפגרות כמו " don’t worry be happy" . הסט השני היה חצאית לבנה וחולצה חגיגית עם שרוולים קצרים ונפוחים בצבע אדום . "אני אוהבת יותר את הסט הראשון" אמרה אשלי "באמת?" אליס לקחה לידיה את הג'ינס והסתכלה עליו מקרוב . "לא אז סתם אמרתי לך . נו, כן זה יותר יפה "אשלי החלה לקפוץ על המיטה מרוב שעמום . "אז את זה בטוח ?" אליס נשמעה מעורערת . "אולי תשאלי עוד פעם?!" שאלה אשלי בכעס וירדה מהמיטה. "מה יש לך , למה את עצבנית ?" "סתם נו.. לוקח לך שנה" זו לא הייתה באמת הסיבה שאשלי כעסה. היא פשוט רצתה להיות במקום אליס. היא רצתה להיות זו שיוצאת עם בן לארוחות ערב רומנטיות לאור השקיעה.  "חכי רגע אני אתלבש" אליס הורידה את החלוק  ולבשה את הבגדים . היא לא התביישה לעמוד מול אשלי כשהיא לבושה רק בתחתונים וחזייה. הן לא התביישו אחת מהשנייה . "איך ?" אליסון הביטה במראה "מקסים" אשלי אפילו לא הסתכלה, היא עיינה באחד המגזינים שהיו לאליס בחדר וסודרו בערימה גבוהה ומסודרת . אשלי דאגה לבלגן את הערמה. "רק מקסים ?" אליס התאכזבה ולא שמה לב בכלל שאשלי אפילו לא הסתכלה עליה . "מושלם. מה את רוצה שאני אגיד לך?"

 "אוף מגעילה" אליס אמרה והסתובבה לאשלי שהרימה את עיניה אל אליס .

אשלי התקשתה להחמיא לאליס. הבגדים נראו עליה מושלם . הכל ישב עליה תמיד מושלם . הכל היה אצלה תמיד מושלם . איך אשלי יכולה להתמודד עם מישהי כמו אליס, מישהי מושלמת ? אבל זו רק הקנאה , אליס לא חשבה שהיא מושלמת , היא לא הייתה מושלמת . הרי אין אנשים מושלמים, לא? .

"זה באמת נראה טוב עלייך. מה תעשי בשיער?" שאלה. "פזור, לא?" אליס אספה את שיערה לקוקו עגבנייה ."כן.. בטח" אשלי הביטה בשיערה של אליס בקנאה. שיער בלונדיני וחלק. מי לא היה רוצה שיער כמו של אליס ? "מה קרה לך?" שאלה אליס והתקרבה אל אשלי "סתם כאב ראש" "רוצה כדור? תה ? אולי תנוחי על המיטה? תשכבי זה יעזור לך .. " עוד פעם היא עושה את זה .למה אליס חייבת להיות כ"כ נחמדה? למה היא לא יכולה להגיד לה 'אוי מסכנה' וזהו ? למה היא חייבת להציע לה את כל הבית ולהיות כ"כ נחמדה נדיבה ואכפתית .  זה רק הגביר את הקנאה של אשלי באליס . "מה פתאום ! עזבי נו גם ככה את הולכת עוד מעט ואני אחזור הביתה" אשלי קמה מהמיטה וניגשה לפינת האיפור של אליס . "בטוחה?" אליס שאלה וסירקה את שיערה הגולש . "אהאה" .

שעת ערב מאוחרת – אליסון .

אליסון שכבה על מיטתה וקראה ספר בעל 555 עמודים.

נקישה קלה על הדלת הפריעה לריכוזה . "פתוח" אמרה וחזרה אל הספר .

היא אפילו לא הביטה במי שנכנס לחדר.  דמות התיישבה לידיה. זו בטוח אמא . חשבה לעצמה . "אליסון , מה שלומך ?" קולה היה רך ומעורער . זו בהחלט לא הייתה אמא. אליסון הרימה את מבטה אל ניקול , חברתה מהיסודי. "הכל בסדר" השיבה וסגרה את הספר. "מה את עושה פה?" שאלה לאחר כמה שניות . "באתי לראות מה שלומך " ניקול חייכה והתקרבה מעט אל אליסון. "הנה ראית שאני בסדר, את יכולה ללכת " אליסון אמרה בשקט ופתחה את הספר שוב.  "אבל את לא בסדר, אני רואה עלייך" ניקול לקחה את הספר מידיה של אליסון . "וממתי אכפת לך בכלל ?!" אליסון לקחה את הספר בחזרה.  "את יודעת שזה לא נכון " ניקול אמרה ואליסון הביטה על ניקול , על עיניה הירוקות, על שיערה המתולתל  .

"אכפת לי ממך . מאוד אכפת לי ממך!" ניקול אמרה לאחר שראתה שאליסון שותקת . "זה לא נראה כך"  הן שתקו והביטו אחת בשנייה . לבסוף אליסון פתחה את פיה ואמרה "את יודעת , בחיים לא חשבתי שזה יקרה. שפשוט נפסיק להיות חברות אי פעם , הייתי בטוחה שתמיד נהיה חברות, לנצח . " אליסון נשמה עמוק "אנחנו מכירות אחת את השנייה מהיום שנולדנו , האימהות שלנו היו חברות , שתיהן ילדו בהפרש של כמה ימים בודדים , אני עדיין זוכרת איך היינו משחקות בחול ומתנדנדות בנדנדות אחת ליד השנייה, עשינו הכל ביחד . הלכנו לגן ביחד, עלינו לכיתה א' ביחד, ופתאום, בכיתה ז' , משהו קרה.  אני לא יודעת מה, אבל פשוט הפסקנו להיות חברות. תהרגי אותי , אבל אני אפילו לא זוכרת על איזה ריב שטותי רבנו , ועכשיו את באה לפה, אחרי הכל , ואומרת לי שאכפת לך ממני ? שאת דואגת לי  ?"

"אולי מהסיבה הזו באתי . אני חושבת, ברגע ששמעתי .. פשוט הרגשתי כמה את חסרה לי " ניקול נאנחה והביטה באליסון שגלגלה את עיניה . "אני מצטערת אליסון , באמת . גם אני לא זוכרת על מה בכלל היה הריב הזה, ולמה לעזאזל הפסקנו להיות חברות . ואני מצטערת על זה, אני יודעת שרע לך , ושאת בטח לא מצליחה לעכל את זה שהם בגדו בך, ובאמת שהדבר הכי מגעיל בעולם זה לדעת שהחברה הכי טובה שלך בגדה בך ככה. ושלא נדבר עליו , כמוהו יבואו עוד המון .. את בטוח תכירי מישהו פי מליון יותר טוב ממנו " ניקול אמרה והנהנה . אליסון התקרבה אל ניקול וחיבקה אותה.  "תודה" לחשה.

שעת ערב מאוחרת – אליס .

ניתן היה לראות את העיר פרושה מלמטה , את האורות המנצנצים, את פנסי המכוניות שחולפים במהירות וללא קול .  "כל-כך יפה פה" אליס חייכה וחיבקה את בן . הם ישבו על גג בניין גבוה, שהיה לפחות בעל 20 קומות , אם לא יותר. זה היה המקום שלהם . רק לבן היה את המפתח לגג, רק הם יכלו להיכנס לשם .

הפלאפון שלו צלצל , הוא התנתק מאליסון וענה לשיחה. 

"היי. כן , לא עכשיו , כן, בסדר, ביי " הוא ניתק  . שיחה מוזרה, חשבה אליסון .

"מי זה היה?" שאלה ."טעות במספר" אמר בן ושם את ידיו על מותניה של אליסון .

כן בטח , רואים עליו שהוא משקר "אולי תגידי לי את האמת ב5 שניות הקרובות ואני אשכח ששיקרת לי? " אליסון הורידה את ידיו ממותניה.  "אני מחכה" אמרה לאחר ששתק.  מה הוא יגיד לה? שזה אחד מחבריו ? היא בחיים לא תאמין. אז אולי הוא יגיד לה שזו אשלי , כן , הוא יגיד לה את האמת, לפחות הפעם . "את מבטיחה לא לכעוס ?" שאל והביט לצד.  "אני אמורה לכעוס?" אליסון הביטה לאותה נקודה בה הביט בן . "זו אשלי " אליסון פתחה את עיניה בשוק. "מה היא רצתה?" שאלה . "אני לא יכול לספר לך " אמר בחצי חיוך. "למה לא?" "כי.. כי.." מלמל "הבטחתי לה" אליסון נעלבה. מה היא כבר סיפרה לבן , ולה שהיא החברה הכי טובה שלה היא לא סיפרה.  "נו תספר לי " ניסתה לשכנע אותו . "אני לא יכול" "טוב" אמרה אליסון בכעס והסתובבה לאחור.  "אל תכעסי " בן חיבק אותה מאחורה. "היא סתם נדלקה על אחד החבר'ה ורצתה שאני אסדר לה משו איתו " "אה, באמת?" אליסון הסתובבה בחזרה לבן. "כן, שום דבר מעניין .. אבל אל תספרי לה שסיפרתי לך. היא ביקשה לא לספר לאף אחד" "אני לא אף אחד" "נכון" אמר ונשק על שפתיה.

-

"לילה טוב, יפה שלי " אמר בן בחיוך ועטף את אליסון בזרועותיו .

הם התחבקו חזק חזק, יותר מ2 דק' הם לא עזבו אחד את השנייה.

"אני אוהב אותך " אמר ונשק קלות על שפתיה . "גם אני אותך " .

 אוהבת 3>