לא להאמין שהמקום הזה עדיין קיים. לא כתבתי פה שנים.

עברו הרבה שינויים, הפוסט האחרון קצת אירוני. זו הייתה פרידה זמנית מהאקס, היום- אחרי שלוש וחצי שנים כבר לא ביחד. פרידה באמת דוחה.

במקומו בא, בדיוק בזמן, בחור מדהים, הכי אדיר שיכולתי לבקש. קצין אצלי ביחידה. בן אדם כלכך מיוחד.

מסוג האנשים שאתה רואה, ואתה פשוט מחייך, בלי סיבה. וזה מה שאני אוהבת בו.

זה למה אני אוהבת אותו.

אחד הדברים הכי מפחידים שעשיתי היה להפתח בפניו, לפנות אליו עם משהו שפגע בי, שהפריע לי.

פחדתי שאדבר לקיר, פחדתי שאקבל התעלמות, חוסר עניין. בדיוק כמו הקודם, שהתנהג ככה.

כמה זמן לקח לי לשכנע את עצמי לפנות אליו, הוא תהה אם הכל בסדר.. ולא רציתי להחזיק יותר בבטן, לא מגיע לו.

הוא היה כ"כ קשוב, ניסה להבין למה אני מרגישה כמו שאני מרגישה. דאג להבהיר שוב ושוב שאני הדבר הכי חשוב בעולם שלו,

שאני תמיד אהיה בעדיפות ראשונה מבחינתו. ושהוא אוהב אותי הכי הרבה בעולם.

תמיד הייתי בן אדם לחוץ, שחושב יותר מדי. ואיתו זה פשוט אחרת. לראשונה בחיי אני נושמת. נשימות עמוקות ואמיתיות כאלה.

אני יודעת שבזרועות שלו אני מוגנת. ברגעים הכי קטנים.

שהוא לא נותן לי להסתובב בלילה לצד אחר במיטה שלו, הוא מתעורר ומחזיר אותי חזרה אליו, יותר ויותר קרוב, עד שאני כמעט נושמת את הנשימות שלו.

וברגעים הקטנים האלה אני הכי שלווה ומוגנת בעולם.

לא חשבתי שאחרי כלכך מעט זמן ביחד, אחרי כלכך הרבה שנים עם האקס, אני אצליח להקשר ולאהוב בן אדם ככה.

קשר אמיתי, בוגר, אחר. בלי משחקים, בלי אנשים אחרים מסביב.

והוא לא יעלם והוא לא יברח, כי הוא כבר ניסה הכל, והוא ראה הכל. והוא רק רוצה את האחת שלו, שתהיה שלו, שתחכה לו כשהוא חוזר עייף הביתה.

ולשמוע, שהוא מקווה שאני האחרונה שהוא יצטרך לחפש, זה הדבר הכי מדהים שיש.

אני כלכך אוהבת אותך, אתה פשוט לא מבין כמה אהוב שלי...

3 חודשים מדהימים לנו.