~~Frank POV
שוב התחלתי להסתכל עליו ולא יכולת להפסיק. הפעם הוא שם לב והתחיל לבהות בי בחזרה. מה זה? דרך ההתמודדות שלו?
עלה על פני חיוך משמע המחשבות האלה. ג'רארד גם חייך אלי. לא התכוונתי שהוא יראה את זה. פאק הוא חושב שאני מחייך אליו, ועוד בלי סיבה.
פראנק תעשה משהו! תפסיק לבהות בו!
הוא כל כך יפה. העיניים שלו זוהרות מההתרגשות, שפתיו זזות לפי מילות השיר, שבעצמו כתב.
שערו הארוך והשחור נח על פניו והוא הסיט אותו בתנועה יהירה. הוא בנאדם כל כך מושלם. איזה מזל יש לי שפגשתי אותו. שהתחברתי איתו. שהוא קיבל אותי ובכלל מסכים שאני אהיה בחברתו. אם הייתי צריך ליהיות עכשיו בין המעריצים פה אני לא יודע מה הייתי עושה, אבל היי, אני מכיר את ג'ר הרבה זמן. אני חבר שלו. למה אני חושב עכשיו על המעריצים האלה, הם לא מכירים אותו כמוני. הם פשוט ..
כן, הם רודפים אותו בגלל השלמות שלו, כמוני. אולי בכל זאת אני לא עד כדי כך שונה מהם. אני לא מבין מה קורה לי, בימים האחרונים אני מאבד שליטה, כל הזמן ג'רארד. ג'רארד ג'רארד ג'רארד ג'רארד! הוא פאקינג לא יוצא מהראש! אני בעננים ממילה אחת שלו ובירח ממבט שלו. מבט מזוג העיניים הכל כך יפות האלו, הכי יפות שראיתי אי פעם. גם אני רוצה להזיז לו את השער מהפנים, למה הוא עושה את זה לבד ולא מחכה שאני אעשה את זה? אני מבטיח להזהר!
גאד! אני שוב מגיע למצבים כאלה. איך אני תמיד חושב על דברים שאני לא צריך לחשוב? כן, באמת למה הוא גם לא מחכה לי שאני אבוא ואעזור לו להתלבש? או להתקלח?!
אני חייב להפסיק עם זה...
הוא חבר שלי. אני לא... אני לא הומו.
לפתע הרגשתי את אותן הנשימות הקטנות והקצרות שלו, של ג'רארד! הוא עמד שם, ממש מולי!
נבהלתי אבל ניסיתי לא להראות את זה יותר מידי, המשכתי לנגן. שוב נשאבתי לעייניו ולא יכולתי לזוז.
הופתעתי להרגיש את מגע שפתיו החם על שפתי ולא הבנתי מה אני עושה.
אני עומד על במה, באמצע הופעה ומתנשק עם הסולן. איזה סולן!! זה ג'רארד!
ההלם התפוגג כלא היה לאחר רגע ועזבתי את הגיטרה שלי והתחלתי לנשק אותו כמו שרק חשבתי לעשות באותן המחשבות-שלא-היו –אמורות-להופיע-בראש-שלי.
לרגע, נתתי לעצמי להתנתק מכל העולם, המעריצים, הלהקה, החיים! אני לא יודע מה עבר אצלו בראש אבל אצלי היה תוהו ובוהו. כל כך הרבה מחשבות באו והלכו, וכל זה קרה כל כך מהר.
מתי עוד פעם תהיה לי הזדמנות כזאת? הזדמנות לעמוד כל כך קרוב אליו, להרגיש אותו לידי!
אני יודע שהוא ילך מתישהו אבל אם כבר אפשר, למה לא לנצל את ההזדמנות... ברגע שרק עלה בראשי הרעיון שהוא ילך מתישהו בכל זאת, הידקתי את אחיזתי בו, כדי להרגיש אותו קרוב אלי, להרגיש אותו לידי, שהוא שם באמת וזו לא סתם עוד אשליה. כל גופי רעד רק מעצם המחשבה שאני עכשיו ליד ג'רארד, שהוא קרוב אלי ולא הולך.
לפתע קרה משהו. הוא פקח את עיניו ולקח נשימה חזקה כל כך, הרגשתי את זה בכל עצמותי. נבהלתי שעשיתי משהו רע, שפגעתי בו. הוא התנתק ממני והדף אותי ממנו חזק מאוד, הייתי אומר שהוא הכה אותי!
לרגע חשבתי שהוא באמת שם בשבילי, רק בשבילי, זה היה כמובן מטופש לחשוב ככה. מטופש כמו כל הדברים שאני עושה.
אבל זה רק רגע. אחד. קצר.
רגע! מה קורה איתי? מה גרם לי לחשוב את כל הדברים האלה?? אני לא הומו. אני לא רוצה פאקינג לזיין את החבר הכי טוב שלי! הוא! למה הוא בכלל עשה את זה? זה היה עדיף לפני שהוא נגע בי. הוא אוהֵ- נמשך אלי?
מה זה היה? אנחנו נישאר חברים?ואם לא, אני פשוט לא אוכל בלעדיו.
כל השאלות שיכלו להשאל באותו רגע עלו במוחי ככתוב, כחרוט באבן. לא, לא באבן, אלא על בשר! בשר ועור חי!
כך הרגשתי את הכאב שפצע אותי מבפנים כל פעם כשעלתה האפשרות שאני אשאר בלי ג'רארד, החבר שלי, זה שעזר לי במצבים שאחרים לא עזרו או הבינו.
פראנק, אל תשלה את עצמך. הוא סתם משחק בך. הוא לא באמת מרגיש משהו כלפיך. עלה קול שני ממעמקי מוחי.
אז למה הייתה הנשיקה? למה הוא עשה את זה?! שוב השאלות שחרטו את הכאב שגרם ללליבי לדמם.
בהתחלה הוא מנשק אותי על הבמה ואחר כך דוחף אותי?! מה אני אשם שהזבל הזה לא יכול לשלוט בעצמו?!
נמאס לי ממנו. אני לא רוצה לחשוב עליו יותר. הכעס התחיל להתגבר על שאר הקולות. למה הוא מערב אותי, גורם לי לסבל ... סבל מיותר.. היה הרבה יותר קל עכשיו אם זה הי נשאר בגדר המבטים.
הלוואי שזה היה אפשרי. אני לא יכול לחשוב עליו ככה, הוא עדיין החבר שלי, ניראה לי...
אני רוצה שיקרה לו משהו רע.
רע מאוד.
בא לי לירוק עליו עכשיו וללכת משם.
~Gerard POV~
הוא העיף בי מבט מזלזל, הסתובב והמשיך לנגן בגיטרה שלו. ראיתי שהוא נפגע. המבט החולמני שהיה על פניו בכל משך הזמן האחרון, נעלם. ולא, לא היה עוד את אותו החיוך שאני כל כך אוהב, שאני כל כך רוצה לראות שוב.
ראיתי את ריי ומאייקי, והפעם גם בוב שם לב, הם היו המומים. בקושי ניגנו אבל למרות הכל המשיכו לנגן ובהו בי. כן. הם נעצו בי עיניים במבט של מה-לעזאזל-עשית?!?! כולם היו מופתעים והסתכלו בי באותו המבט ספק המום ספק מזלזל חוץ מפרנק, הוא עמד עם הגב אלי והמשיך לנגן. כאילו שלא אכפת לו.
אני לא מאמין שפגעתי בו ככה, ואני יודע את זה! אני לא צריך עוד תזכורת מכולם! לא רציתי להיות שם.
למרות זאת המשכתי לשיר, לפחות ניסיתי.
כשהסתובבתי לקהל זה הכה בי במכה אחת. לורה.
שיט!! לעזאזל! אני חבר של לורה!! היא האהבה שלי! איך יכולתי לעשות כזה דבר?!
הרגשתי שרגלי לא מחזיקות אותי ואני הולך ליפול.
השיר נגמר ורצתי מהבמה כאילו מאיימים על חיי. כאשר אני מועד בגרם המדרגות, קם וממשיך לרוץ כאילו דבר לא קרה.
נכנסתי לחדר ההלבשה, מצאתי בתיק שלי קצת כסף ולבשתי את הקפוצ'ון השחור והגדול שהיה זרוק על חפצי גם כן.
כשיצאתי ממנו והתחלתי ללכת לכיוון היציאה האחורית שמעתי את פראנק שהתחיל ללכת בעקבותיי. כבר ידעתי מה עשיתי, לא רציתי לפגוע בו עוד. לא רצתי בכלל לדבר איתו. התחלתי לרוץ ושמעתי את פראנק צועק לי "לאן אתה רץ?! מה יש לך?! אתה לא יודע מה אתה רוצה מעצמך! למה אתה צריך לערב עוד אנשים בזה?!?!"לא רציתי להקשיב לו. כשהפנתי את מבטי לראות עוד פעם אחת את פראנק לפני שאני יוצא מהבנין ראיתי שעיניו היו אדומות ומלאות בדמעות, האיפור נמרח וברור היה לי שהוא לא ירוץ אחרי.
יצאתי החוצה והאוויר הקר הכה בפניי. התקרבתי לשער ועמדה שם קבוצה של אנשים. הבחנתי בכמה שומרים, מספר מועט של מעריצות ולורה. לורה נשענה על גדר הברזל הקרה והלחה, עיניה אדומות מבכי והייתה סיגריה פיה.
ממתי היא מעשנת?? התחלתי להבין שמה שעשיתי פגע בה. הפסקתי לרוץ והתקרבתי אליה בזהירות. "לורה..." פניתי אליה ואז כשהיא הבחינה בי פניה נמלאו כעס ותוך כדי זרם נוסף של דמעות שפרץ החוצה היא קיללה אותי. קולה רעד וידעתי שהיא מתכוונת לכל מילה.
"חתיכת הומו! רמאי! איך יכולתה לעשות לי את זה?!" רציתי לקחת את ידה ולבקש סליחה. סליחה על זה שאני קיים.
היא התרחקה ממני צעד והתחילה לצרוח ולבכות. לא הצלחתי להבין מה היא אומרת מלבד מילים יחידות שנבדלו מכל יבבות הבכי "אני שונאת אותך!... תמות!!.. תמות!!" התקרבה שוב, דחפה אותי, הפעם בכל כוחה, ופלטה "י'חתיכת זבל הומו!" הסתובבה ורצה משם.
נשארתי עומד במקום ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי. התחלתי לברוח. לברוח ממשהו שאיני יודע מה הוא. הדפתי מעלי את אותן המעריצות שעמדו בשער ורצתי. רצתי עד שלא יכולתי יותר.
נעצרתי כדי לנשום והסתכלתי מסביבי מחפש בר. אלכוהול.
זאת הדרך היחידה שאוכל לברוח מפה מהמציאות הבלתי אפשרית הזאת כי להתמודד אני לא אצליח.
עיני התמלאו שוב בדמעות וכל האורות התמזגו ולא ראיתי כמעט כלום והמחשבות לא הפסיקו .
אני הבנאדם הכי לא יוצלח, למה גרמתי?!!?
ניגבתי את הדמעות בשרוול הסווטשרט ולפני שעיני הספיקו שוב להתמלאות בדמעות הבחנתי בבר ונכנסתי אליו.
התיישבתי ליד בחור שהיה כבר שיכור. הוא צמצם את עיניו כמנסה לזהות אותי "אתה ג'רארד וואי? נו.. הזמר של הלהקה הזאתי שהופיעה היום?" הוא אמר בקול צרוד ונמוך כשעשן סיגריות מתיימר מפיו וריח אלכוהול חזק נודף ממנו והמשיך להתנשם בכבדות.
עזרתי את כל כוחי והצלחתי לענות בלי לפרוץ שוב בבכי איום "כן.." ונשמתי עמוק כדי להסדיר את הנשימה שהחסרתי.
הבחור לקח את כוס האלכוהול שהייתה לידו והתחיל ללגום לגימות גדולות עד שסיים את תכולת הכוס ושוב התנשם, אפילו יותר חזק ממקודם.
בינתיים ניגש הברמן וביקשתי שני בקבוקי וודקה, לא היה לי מספיק כסף ליותר.
אחרי כמה רגעים שמעתי את הבחור מסנן "ה-ו-מ-ו" בין נשימותיו המסריחות והתמוטט כאשר ראשו נחבט בחוזקה בשולחן.
בערתי מבפנים, לא יכולתי להישאר עוד במקום הזה.
שילמתי ויצאתי מהבר, רציתי להיות לבד.
המשכתי לשוטט ברחובות, ללא כל מטרה, לא מבין מה אני באמת עושה.
שני בקבוקי הוודקה היו בשתי ידי, שניהם פתוחים ואני לוגם תור תור מכל אחד מהם.
שרתי.. בכיתי.. זה לא ממש היה בשליטתי, אחרי מה שקרה בשעה האחרונה, שום דבר יותר לא היה בשליטתי.
הגעתי לאחד הפארקים וכנראה התעלפתי שם כי אני לא זוכר כלום ממה שקרה אחרי זה.
*End flashback*
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Helena345345