אוקי סליחה על שלא עידכנתח פשוט יש לנו עבודה ענקית להגיש בהיסטוריה.......
טוב הלינקוק:
שושה
אני רוצה להבהיר שאנחנו לא אוהבים איחורים וגם שעכשיו נשמע את כל הלהקות ניקח טלפון של הזמר
או הזמרת ונודיע לו מחר את התוצאות אתם תופיעו לפני כל מי שפה "
לפתע נפתחה הדלת ונכנסו עוד להקה
"אתם??"שאלנו אני וקתה ביחד....
כל הלהקה הייתה בהלם..
לפתע ראינו את דן ולילך נכנסים ואחריהם רוני(האקסית של נועם)ועוד שנים שלא היכרתי
"מה גם אנחנו מנגנים"חייכו
"שקט, אם אחרתם אז אל תפריעו לכולם..."אמר רונן ונקטע כי המזכירה נכנסה לחדר ולחשה לו משהו
בגלל ההערה של רונן אף אחד לא דיבר אני רק היסתכלתי על עידו הוא הי נראה חמוד אבל הוא דתי
אז מה?מה זה מפריע לי? גם ככה אני לא נוגעת בבנים כי אני לא מצליחה אני מפחדת לגעת בהם
המשכתי להביט בו לפתע מבטינו נפגשו השפלתי מיד את עיני אך ראיתי שהוא מחייך חיוך מדהים
חיוך מושלם כמו שבחיים לא ראיתי חיוך שחושף צשינים לבנות,רונן ניגש אל עידו ושחר
ודיבר איתם לא שמענו כלום אבל עדין לא דיברנו אפילו במבחן אצלינו אין כל כך הרבה שקט...
"טוב יש תקלה קטנה ויהיו שינוים אנחנו נבחן אותכם היום מחר נודיע על 5 להקות שעלו לאחר מכן
אנחנו נעבוד עם ה-5 להקות שעברו עידו עם הזמרים ואני ושחר עם הנגנים
ככה נעבוד במשך שבועים עד שטוקיו הוטל יגיעו לפה ואז הם יתנו לכם טיפים ויבחנו אותכם...
עכשיו נתחיל במבחנים נקרא לכם להקה להקה ותיבחנו כל מי שנבחן ונתן טלפון של אחד מחברי הלהקה יכול ללכת
מי שעוד לא נבחן מחכה פה עד לתורו וכן אתם תישמעו את שאר הלהקות"
ישבנו שם והקשבנו הקשבנו לכל להקה היו כאלו לא משהו והיו מצוינות
דן ולילך נגנו נחמד לא יותר מזה ונישארו לשמוע אותנו
לאחר שעה שלמה הגיע תורינו
התחלתי לשיר וכולם ניגנו ראיתי מלא להקות מתלהבות ואת השופטים
מחייכים ומדברים בינהם ורק את רוני מתה מקנאה......
סיימנו
למחרת בבוקר:
"i will be i be..."הפאלפון שלי לא הפסיק לצלצל עם הצילצול של השיר של אבריל לאבינג
"אוף נועה תעני כבר זנ מפריע לישון"צרחה ניצן מהחדר ליד
"אין לי כוח"צעקתי חזרה
"אוף תסתמו כבר השעה שבע בבוקר"צרחה רתה
"טוב אני עונה"
"הלו?!?"עניתי בקול ישנוני
"הערתי אותך"אמר הקול השני
"כן די.."מה אני אומרת כן מסכן לא יהיה לא נעים איזה פוסטמה אני
"אופס סליחה"
"לא משנה רק מיזה?
"אה זה עידו מהבחינות אתמול את נועה נכון?"
"כן,כן מה נו מה התוצאה דבר כבר"קפצתי מהמיטה רצה לקתה לחדר
"את כבר לא עייפה אה"
"מה זה משנה מה התוצאה?"איזה חוצפן חשבתי
"אה עליתם בקלות ת'אמת"ענה
"באמת"החלתי לצרוח ולקפוץ לקתה על המיטה
"אמ כן טוב היום בחמש באולפנים להיתראות"
"בייייייייייייי"צרחתי וניתקתי
"מה את צועקת? מסכן מי שדיברת איתו בטח חושב שאת מטומטמת עם הצעקות האלו"
"עלינו קתה עלינו היום בחמש באולפנים"
"מה על מה את מדברת אני עיפה עזבי אותי בשקט"
"על המבחנים עלינו עידו היתקשר"
"מה? באמת? ישששששששששששששש אני לא מאימינה"
"הו אמר שעלינו בקלות"
"הוא מזה חתיך לא?"
"כן הוא בסדר"
"אל תעבדי עלי את גם חושבת שהוא חתיך......."
"כן בערך"הסמקתי
"ידעתי רק חבל שהוא דתי"
"למה חבל מה רע בדתים?"מה אני אמרתי את זה אני לא מאמינה
"כלום...כלום"ענתה והלכה לצחצח שיניים
הגענו כל הלהקה לאולפנים
"אוקי אז כל הזמרים ילכו עם עידו הוא יתן לכם טיפים ויחלק לכם את
שעות החזרות שלכם לשבועים הקרובים שימו לב יש גם חזרות של כל הלהקה וכל נגנים ישארו פה ושחר ואני נעבוד איתכם"
לפתע שמתי לב שכל הזמרים ועידו הלכו יצאתי מהחדר והתחלתי ללכת מנסה למצוא איפה
כל הזמרים"לעזעזל עם המסדרונות האלה"מלמלתי לעצמי המשכתי ללכת במסדרון שלא נגמר
פיתאום ראית פניה התחלתי ללכת לכיוונה
"מה אתה בסדר?"צרחתי על הבן-אדם שהיתנגשתי בו הוצאתי עליו את כל העצבים
והוא אפילו לא השיט לי יד לעזור לא משנה שלא הייתי נוגעת בה אבל שיושיט
"אוף לעזעזל עם המקום איזה אתה יודע אולי איפה עידו ההוא עם הכיפה?
ופעם הבאה תסתכל לאן את הולך"
קמתי מהריצפה ולהפתעתי ראיתי לא אחר מאשר את עידו
רציתי שהאדמה תיבלע אותי
"כן אני יודע איפה עידו וכן גם אני לא ממש אוהב את המסדרנות פה
אם את כבר פה בואי איתי שכחתי משהו בחדר הגדול ואחרי זה נלך ביחד לחדר של כולם"
"אוקי"הסכמתי
"איך קוראים לך?"
"נועה אני בת 17 מתל אביב מפה כאילו"
"אה אז אני עידו ואני דתי זה לא כל כך נורא"
"אני לא מה שאמרתי" מיהרתי להגיד זה מה שחסר לי שהוא ישנא אותי
"אבל זה מה שחשבת"
הסמקתי המשכנו ללכת
"אז מאיפה את כל כך מבין בשירה?"שאלתי כדי להפסיק את השתיקה
"אני זמר אבל אני יותר נהנה לעבוד עם אחר וללמד עכשיו שרתי להם אבל הפסדת "חייך חיוך שעיצבן קצת
"אה יפה לך"החזרתי
"אתה כותב את השירים שלך?"
"כן אני חושב שהכי יפה זה לכתוב על רגשות ומחשבות את לא חושבת?"
הוקסמתי מהמילים וזה ממש נכון הסכמתי עם כל מילה
"כן גם אני חושבת ככה ועל זה אני כותבת"
"תשירי משו שכתבת שעוד לא שמעתי"
"כמו מלאך כמו מלאך
עם כנף לבנה
כמו מלאך כמו מלאך
ששומר על אדם ממלה
כמו מלאך שעף בשמים
שהוא בא אלי
קרוב כל כך
לא ידעתי מה לחשוב
לא ידעתי מה לומר
הוא הבטיח שעלי ישמור
כמו מלאך"
"זה כל השיר?"
"לא זה רק בית ופזמון"
"תשירי אותו בשלב הבא הוא יפה,דיברת על חבר שלך?"
"תודה ולא זה על מישהו ש...ש..שעכשיו כמו מלאך הוא עוד לא מלאך אך גם לא אדם חי"גימגמתי ודמעה
נפלה על הלחי דמעה שהזכירה לי אותו
"את בסדר?איזה שאלה טיפשית את לא בסדר אם הייתי יכול לחבק אותך הייתי אבל אני לא יכול מצטער"
היסתכלתי עליו וראיתי כמה שהוא עצוב הגענו לאולם הוא נכנס ויצא מהר והתחלנו ללכת לחדר
"זה בסדר גם אם היית בא לחבק אותי הייתי הולכת אחורה"
"למה?"
"סתם עזוב לא רוצה לדבר על זה!"הרגשתי נורא להגיד לו את זה כי הוא דאג לי למרות
שאנחנו לא מכירים הרבה זמן הרגשתי חיבור אליו
"את עדיין חושבת שאני זר?את לא סומכת עלי ואת האמת את צודקת
וזה בסדר באמת,או שאת לא רוצה להיזכר בזה אבל בסופו של דבר תאלצי להיעמד מול זה
רק שתדעי שאם את צריכה משו כל דבר אני לרשותך"הוא חייך וגם אני איך הוא קורא אותי ככה
איך הוא ידע?איזה חמוד אבל.
הגענו לחדר והוא נתן לנו טיפים לכתוב מהלב לשיר מהלב ועוד כל מיני רוב הזמן חשבתי על השיחה שלנו
על איך שהוא נחמד אלי היסתכלתי עליו עד שהוא היסתכל עלי והעינים שלנו היסתכלו אחד על השניה
השפלתי מבטי הוא זאת אך לא הפסיק את השיעור הוא המשיך
איך הוא יכול להיות כל כך מרוכז?שאלתי את עצמי...
קבענו שעות וראיתי שלי יש פגישה ראשונה ביום ראשון יש לשבוע לנוח אך לא תיארתי לעצמי מה יקרה בהמשך...
זה היה פרק די ארוך....תגיבו
כל המגיב לינקוק!!
תראו במה זכיתי:
ממנה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
