ראיתי אותה בלי איפור. על פניה היו מעט פצעים, אבל הם יפות-הפנים שלה.

היא באמת נראת כמו נערה מתבגרת. אולי אפילו בנשמה, בחיוך, למרות העצב הקטן שמסתתר

מאחוריה, יש מין שִמחה כזאת שלא נגמרת.

קשה לי לדמיין אותה מבוגרת יותר. תמיד אנשים מבוגרים יותר הם עייפים, מדוכאים, עסוקים כל

הזמן בצרות של הילדים, שלהם, בעייות כלכליות, חובות, הכל מסביב לכסף ואהבה.זה המרדף שלנו.

נכון, אני מסכימה עם "כל מה שאתה צריך זה אהבה" אבל קודם, כסף. בלי כסף אין לך בית. בלי בית,

גם אם אתה סטודנט, זאת די השפלה אין לך בית, החיים שלך עדיין עם ההורים שלך.אין לך כסף, אין תחבורה.

אתה לא יכול להגיע לאן שאתה רוצה, אז תאחר לפגוש מישהו שאתה אוהב. אני שונאת איחורים, במיוחד אם זה מדובר בבית ספר או בכדורסלף מקצועות החובה שלי, כמו מטמתיקה ולשון. אין לך כסף...אין לך חיים.

ככה הכל מתנהל.ולא, פשוט לא, אני לא רוצה שהשמחה שלה תסתיים סתם ככה. כמו רוב האנשים העייפים בעולם הזה. לצעריך אצטרך לקבל את זה שהיא עוד עלולה ככה פתאום להפוך לעוד מישהו עייף. כן, ראיתי אותה,

ראיתי אותה בלי איפור. והיא הרבה יותר יפה. וצעירה.