שלום שלום כולם. כפי שאנחנו יודעים, גיל ההתבגרות הינה תופעה מאוד נפוצה בקרב בני הנוער, מאוד דמה למחלה, ולה אין פיתרון חוץ מהזמן.

אבל לתופעה זו יש כמה איפיונים.

1."כמה אני עייף, ה' ישמור..."

כן, כן, אני אישית תמיד עייפה. לא משנה כמה ישנתי, תמיד ארצה לישון את הצהריים האלוהי והמרגיע שלי כי אחרת אני לא אוכל להמשיך לעמוד בהמשך היום.

השאלה היא ממה אני עייפה. אין לי ילדים,עבודה, או משהו בסנגון, כל מה שאני צריכה זה ללמוד קצת פה ושם ואני מצליחה במבחנים ועבודות. אז למה אני כל כך עייפה?
ללכת לישון ב11 וחצי זה די מוקדם... ולהתעורר ב7, זה דווקא לא רע... מה קרה?

פיתרון: ללמוד בלילה, לישון בבוקר, ובצהריים פנויי בשביל לעבוד.

2."אמא, אני צריכה כסף. יש איזו מסיבה בבית ספר/אני צריכה מחברת חדשה/תלבושת.."

מדהים כמה פתאום לכסף יש משמעות! אני די לא אוהבת לבקש כסף מההורים שלי, אבל לפעמים זה מגיע למצבים שזה הבית ספר מבקש את הכסף.

תראו כמה הוצאות יש לבית ספר:

1.תלבושת אחידה, שלא בדיוק יוצרת שיוויון. תסלחו לי, אבל מוציאים הרבה מאוד כסף על מכנסיים וקניית חולצת לבית ספר. אף אחד לא רוצה להגיע לבית ספר

עם לוק מגעיל.

2.מחברות. כן, זה עולה כסף, וזה עולה גם לעולם שלנו כמה עצים מיערות הגשם בדרום אמריקה.

3.כל מיני אירועים שהבית ספר אוהב לעשות, המכלילים 20 שקל לקניית כרטיס, וכן, הכרטיס הזה נותן את הגושפנקה ליותר מג' בהתנהגות (ומצד שני גם שיהיה לנו מסיבת סיום...).

4. כל מיני שתיות שצריך להביא לאירועים שונים.

5.בין לבין כמה עטים, כי הם תמיד מתבזבזים והולכים לאיבוד.

פיתרון:עם התקציב של הבית ספר להכליל הכל כולל ציוד ותלבושת. אם כבר שיוויון, אז עד הסוף.

3."תפסיקו לדבר על זה באוכל!" וממשיכים לדבר על זה. "תפסיקו. תודה." ממשיכים לדבר על זה.

בלב:"כמה אתם חופרים,.."

מבוגרים תמיד אוהבים לדבר על דברים שלא בדיוק נעים לאוזן לשמוע, כמו לדוגמא תשמישי מיטה או כל מיני חוויות לא נעימות שלכם בילדות.

ויש לזה אפילו תזמון מיוחד. בארוחת הערב, אצל סבא או הדודים, בזמן שאתם מכניסים משהו לפה שלא בדיוק נעים לכם לאכול אותו. לצערי, אני מבינה כל רמז

קטן, בטח בדיוק כמוכם. ועוד יותר מצער שהראש שלי ניהיה מרובע, משעמם, אדיש וחסר צבע, בדיוק כמו המבוגרים...

פתרון:בזמן האוכל, תמיד אבל תמיד להיות עם אטמי אוזניים.

4."לא אמא, אין צורך, תודה. אני יכולה להתסדר לבד. אמא, תפסיקי להיות יותר מידי פולנייה, טוב?"

כשהייתי קטנה יותר הבטחתי לעצמי לא לזלזל בהורים שלי. לצערי ההורים לא תמיד מבינים שאני מתחילה כבר די מאוחר את המרד נעורים שלי, עליו אני מנסה לשלוט,

והכעס שלי לא בא לידי ביטוי בשבירת חפצים, אלה יותר בשטיקה מוחלטת והעפת מבטים לצדדים. זה טריק חזק מאוד, אותו למדתי בין שיעורי התיאטרון השונים.

לפעמים זה לא עובד. דווקא כשצריכים שקט לשמוע את המחשבות שלך באים גם החפירות של ההורים מהם אתה שומע רק את רצף המילים הבאות:

"אני לא מבין אותך...לא הייתי ככה בגילך...ממתי את לא כזאת תמימה?..."

עוד דבר.. מכירים את זה שההורים שלך פעילים מידי בבית ספר?ולפעמים צריך להעניש אותם כדי שלא יצאו מהבית? לא?

איזה כיף לכם. אני מאוד מעריכה את ההורים שלי, אבל לפעמים אני צריכה מרחב משלי, דבר שרק מתעצם עם הזמן.

פתרון: לשלוח את ההורים שלי לקורס הורים לילדים בגיל ההתבגרות. או להסתובב עם שלט "שקט, בבקשה".

5."טוב, אני אסדר את החדר אחר כך..."

למה יוצא תמיד שאני מבלגנת את החדר שלי, לא משנה כמה שאני אנסה להשאיר אותו מסודר?.

זה גן דומיננטי אצלינו במשפחה.

פתרון:להנדס את הילדים גנטית, כך שהגן הדומיננטי והנוראי הזה אצלינו במשפחה ייעלם, והבית יוכל להיות מסודר.