כשמדובר במילים ובמעשים 24 שניות זה יכול להיות קצת מידי. יש לי אגו בגודל של בית בכפר שמריהו, כפי שמצויין ברשימות. ידיד שלי בתחילת שנה נשען עליי כדי לעלות על מדרגה, מה שהפך אותי גם למדרגה, בגובה מטר חמישים. התגובה הייתה מידיית. נתתי לו מכה בעורף והוא  הסתובב, באדישות כי זה לא כאב לו, ושאל "מי עשה את זה?"הוא ראה אותי מולו, עם מבט די רצחני בעיניים, "תתנצל. אני לא המדרגה שלך.".דמיינו את הסיטואציה. כמה זמן היא לקחה? חצי התקפה בכדורסל.

כמו שאני לא אוהבת במיוחד שפוגעים בי, אני לא מסוגלת להיות בשקט עם עצמי כשאני פוגעת באחרים. בעיקר אם מדובר במשהו שקשור ליצירה. המקרה הבא קרה ביום שישי בתשע בבוקר, לפני ארבעים ושמונה שעות, בתוך כיתה רועשת. אתם יודעים איך נראת כיתה בתיכון. אוסף של ילדים חולי חטטת צועקים ורועשים, תלוי במורה, או כיתה שקטה שישנה על השולחן. אמירה שלי התפזרה באוויר. זאת הייתה אמירה שכללה בה סטיגמה על סוג מסויים של אמנים. הדבר לא כלל קללה כלשהיא. פשוט סטיגמה. זה היה יכול להיות גם על במאים, אדירכלים(המקצוע שלי לעתיד), מעצבי אופנה, ציירים, תסריטאים ומה לא. אבל ברגע שאמרתי את האמירה הזו, המורה הגיבה "אה... לא בדיוק".

בטון נעלב. ברגע ההוא הדבר שהכי בלט בפניה היו העיניים, יש לה באמת עיניים גדולות ויפות, שהעידו על שריטה קטנה בלב. ייתכן שהיא נתקלה בשריטה הזאת קודם. מה שבטוח שלאותו פרק זמן קצר, של אולי חמש או שש שניות, הבטחון העצמי שלה היה קרוב מאוד לים המלח. לא שמקודם היה לה בטחון עצמי כל כך גבוה. מה גם שהיא חדשה בכל תחום ההוראה, ולעמוד בפני קהל תוך כדי העברת חומר מסויים, השתקת הקהל ועוד מלא משימות- הוראה הופכת לדבר לא פשוט בכלל.
נזכרתי ברגע הזה.זה היה בסוף שיעור שאני באה אליו רק כדי שלא ירשמו לי חיסורים.

יצאתי לחצר הבית ספר, בדרך הביתה. באותו רגע ניגשתי לדבר עם חברה שלי. כשהמשכתי בדרכי, יצאה אותה מורה מחדר א' לחדר ב', וחזרתי שוב לחברה שלי.  על מה הסתכלתי בדיוק כשראיתי אותה? על הקצב הליכה? על הלבוש שלה? על הפנים? לא אמרתי לה שלום בכלל, אפילו לא זרקתי חצי חיוך, כמו שאני נוהגת לעשות. עד כדי כך הפכתי לישראלית?והאם בכלל, היא זוכרת את האמירה שלי באותו רגע בשיעור? היא לקחה את זה ברצינות? מה זה מעיד עליי? שתי הסיטואציות האלו קראו בפרק זמן קצר של התקפה בכדורסל, 24 שניות.

מה שזה לא יהיה, אני מקווה שעד ה20 ליוני אספיק להתנצל, אין לי הרבה זמן.

לא כי היא מורה שלי, אלה כי הפכתי אותה ל"מדרגה" אנושית, כשאני כולה תלמידת תיכון... בגובה מטר חמישים.