*הפוסט הזה הוא פוסט זעם. הוא עלול להכליל ולפגוע- אבל זאת לא המטרה,חברים. המטרה היא לעורר מודעות. מקווה שזה יעזור.

הרצל יקר, רציתי לשאול, איזו מדינה רצית לעשות?

מדינה שבה קווי האוטובוסים מופרדים בין נשים לגברים ונשים מאחור?
מדינה שבה יורקים על בחורה ברחוב כי היא עם מכנסיים קצרים?
מדינה שלא נותנת לאנשים להינשא בה בצורה שהם רוצים? זאת לא דרישה גדולה מידי... נכון? להינשא בדרך שארצה,
בארץ שלי.
מדינה שבה 50% מהאוכלוסייה מקבלת פי שתיים תקציב מהאוכלוסייה האחרת, ועוד שהאוכלוסייה האחרת מפרנסת את האוכלוסייה ה"חלשה" מבחינת תקציב?

מדינה שבה הרופאים שלנו סובלים מאוד ואין מספיק כסף, מדינה שבה הופרטו הקיבוצים, מדינה שבא המורים לא מרוצים? 
מדינה שמתעסקת בטפל ולא עיקר...

מדינה שבה סטונדטים לכלכלה צריכים לגרד את הקופה ועד גיל 40 לא יכולים לחיות בלי עזרה מההורים. 

הצעירים בורחים.

לאן? למדינה האחרת. 

למדינה פתוחה. מדינה שבה הקהל הפתוח לוקח חלק במצעד הגאווה- כי הם תומכים. מדינה שבה להיות שונה זה נורמלי לחלוטין, והיא חיקוי קטן ויפה של ניו יורק, ליד הים, עיר ישנה-חדשה.
מדינה באמצע הנגב, תוססת ושמחה.
מדינה בצפון שמזכירה קצת את עיר הבירה של ונצואלה- קראקס. הר וים. ערבים ויהודים גרים יחד אחד ליד השני עד כמה שאפשר.
ולצערי, הרבה פעמים, אי אפשר לרצות את כולם. מה שבטוח שאין צדק במדינה שלך, הרצל יקר, אני בספק אם היית מזדעזע או מתאהב.
אני אוהבת את המדינה שלך, למרות הכל-

וצריך לשחרר אותה מהכבלים שלה.