"זוכר כשמתתי?
ואתה משכת אותי מהמים.
ופתאום הכל הפך פשוט כ"כ.
וטבעי כ"כ.
כאילו שנולדתי מחדש.
אני אוהבת אותך. 3> "
"כשמישהו מנסה לשבור אותך,זה רק ממריץ אותך."
אוף אין לי כוח כבר.
כלומר,זה לא כאילו משהו משתנה מפוסט לפוסט אבל רק חשבתי להבהיר את הנקודה. (:
כ"כ לבד לי פתאום.
כ"כ..משעמם לי פתאום.
הכל כ"כ חסר משמעות,זה לא פתאום,האמת.
התחושה שאין טעם לכלום רק מתחזקת מרגע לרגע.איזה כיף. D:
אוף,מבחן אידיוטי.
איכס לשון,למה שמישהו יהיה טיפש מספיק לטרוח ולהמציא מקצוע כזה אידיוטי?
למה שמישהו יטרח בכלל להמציא כזאת שפה אידיוטית?עברית-באמת,פוי.שפה מיותרת.
בעצם..איכשהו הכל מסביב כ"כ מיותר.
כ"כ ציורי ויפה כביכול,כ"כ מתחסד.
מתיימר להיות יפה ונעים,אבל כולם יודעים שזה לא באמת ככה.
אבל בכלל,קשה לי לחשוב על מה שקורה מחוץ לעולם הקטן שאיכשהו בכוחות הולכים ונעלמים נבנה מסביבי במשך 15 שנים.וזה עצוב,כי סביר להניח שיחסית המצב שלי עוד לא כ"כ רע,אבל אני לא יכולה לראות את זה.
איכס לשון,אוף.למה לשון?
כן,הלוואי שבאמת הייתי יכולה לבלות את שארית החיים שלי בקרוון לעשן סמים מהבוקר עד הערב ולחשוב שהכל באמת באמת בסדר.
לעבור למקסיקו,למצוא איזה מוכר סמים שימושי בתור חבר,ללכת לישון איתו ,לקום בבוקר כשהוא לא שם,כי הוא עובד או מזיין איזו כבשה או מה שלא יהיה.
הלוואי שזה היה מספק כמו שזה נשמע.
טוב זה לא נשמע מספק.
אבל אוף אין לי כוח להתאמץ ולחשוב על דברים ולחשוב על מה יקרה אחכ ואם יקרה ואיך וזה כ"כ מתסכל ומעייף ומייאש ומיותר.
איזה כיף אורלוי שולח לי הודעות ב1:30 בלילה.משעשע XDDD הילד התפרע. (:
וכן,אין לי כוח לחשוב.על כלום.על אףאחד.
אנשים מסביב לא מפסיקים להפתיע.99% זה לרעה.וזה מדהים עד כמה שאנשים יכולים להיות גרועים לפעמים.נמאס לי לאהוב אנשים ולהיפגע,כל פעם מחדש.זה כבר אפילו לא מרגש בשום צורה,מצטערת.אולי עוד פעם זה היה מרגש,עכשיו זה סתם מתסכל ושובר אותי כל פעם מחדש.
נשבר לי.אוף.נשבר נשבר נשבר נשבר.
הלוואי שמישהו היה מחבק אותי ואומר שהכל יהיה בסדר והייתי גם מאמינה לו ויודעת שהוא מתכוון לזה.ושהוא יעשה הכל כדיי שיהיה בסדר.
אבל זה לא קיים.
"כי האמת גם היא שיקרה,מאסתי בדמעות והמילים בהם חסכת יקברו עמוק..בחול."
אני תוהה איך באמת אפשר לסמוך על מישהו בלב שלם?
אולי לא סתם זה אףפעם לא היה קיים אצלי. ואולי לא סתם זה מתפוגג מרגע לרגע.
ובכלל,נמאס לי גם מעצמי.כ"כ נמאס.אוף הלוואי שהייתי יכולה להימנע מלעשות דברים אידיוטיים.זה היה חוסך כ"כ הרבה.ושוב ,התחושה הזאת שאין כוח לחשוב על שום דבר ועל אפחד.לפעול על פי דחפים ושזה לא ייהרס בדרך.רק עפ"י דחפים.
מה יותר טוב מזה?(:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
