הלוואי שזה היה פחות נכון,אבל הכל נכון.
הלוואי שזה היה פחות נורא,אבל זה נורא.
הלוואי שזה היה פחות כואב,אבל זה כואב.כ"כ כואב.
הודחק כ"כ הרבה זמן ועכשיו הכל כ"כ ברור.והלוואי שזה לא היה כ"כ ברור,אבל זה כן.
כל מה שהיה צריך לקרות,כל מה שלא קרה.
וברור לי מה יקרה עכשיו.
עכשיו זה לחזור אחורה.לכל מה שהיה פעם.אבל לא.הפעם זה יהיה שונה.הפעם זה יהיה ברור ונכון והכי נכון שמשהו יכול להיות.
כ"כ ברור לי מה צריך לקרות עכשיו.יותר ברור מאיפעם.
עכשיו זה להיסגר בתוך עצמי לתקופה ולהבין מה הולך בתוך עצמי.
לחזור למה שהייתי פעם,אז,כשהייתי עם עצמי וידעתי תמיד מה נכון ועשיתי מה שנכון.פחות או יותר,אבל אז זה היה פחות משמעותי.
אוקיי,מעגל נסגר.וזה מספיק.
הלוואי שהייתי יכולה להסתכל ולהגיד שזה לא כ"כ נורא,אבל זה נורא.מזמן לא הסתכלתי על עצמי ונגעלתי כ"כ.אולי אףפעם בעצם.
ועוד כמה שטויות אני אצליח לעשות עד שדברים יסתדרו.
אני כ"כ מפחדת לשנות משהו.אלוהים,אני כזאת פחדנית.למרות שאת זה אני כבר יודעת ממזמן.לא הכי נעים לגלות את זה כל פעם מחדש.
אז זהו.באמת שעדיף להיות לבד.אףאחד לא נפגע,בעיקר אני עצמי.
כ"כ כואב לי הראש.
אני כ"כ רוצה לשבת בחדר המסריח הזה במשך כמה ימים ולא לצאת,חופש בבקשה.אני כ"כ צריכה רגע לחשוב.ובכלל לחשוב,יותר מרגע ><
הלוואי שהייתי עוברת לפנימייה אז.הלוואי שהיה לי אומץ באמת לשנות דברים.להתרחק מהכל,הלוואי..
להתרחק מההורים,אוו אלוהים אני כ"כ צריכה את זה.
מצד שני..אם הייתי עוברת בתחילת השנה,הייתי כ"כ שונה.מצד אחד הרבה השתנה לרעה,מצד שני חלק גם לטובה.חלק קטן אמנם,אבל משמעותי.
ואני מצטערת..כ"כ מצטערת.בפעם המיליון.
ושוב,הלוואי שדברים היו יכולים להיות שונים עכשיו.זה היה יכול להיות כ"כ טוב.
וחוץ מזה,כנראה שזה פוסט אחרון בבלוג הזה.
עריכה:
תודה.3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
