לא רוצה למחוק.עדיף שיהיה ככה.
אני כ"כ מתגעגעת אלייך.
למרות הכל,למרות כל הדברים המגעילים שאמרתי לך במכתב האחרון,פשוט הייתי צריכה להוציא את זה,ובכל זאת אני אוהבת אותך.מאוד.
הראשונה שהייתה לידי כשרע,וזה המון.
זה יותר מכל דבר אחר.
למרות שאני יודעת שגם אם נחזור לדבר,את לא תקבלי את מה שנהייתי.
והאמת?גם אני לא רוצה לקבל את זה,אבל מצד שני אני לא יכולה אחרת.
התקופה הכי גרועה בחיים.כמה שהכל כביכול השתפר,שום דבר לא השתפר.
ואני כ"כ רוצה שתיהי כאן איתי,כמו פעם.כמו תמיד.
כיתה ה'.
פאק..אני לא אשכח את זה בחיים. X:
הכי הזוי בעולם.
וכל מה שקרה אח"כ.
כל מה שהחזיק אותנו יחד,ועכשיו דברים כ"כ מפגרים שהרחיקו?
זה מוזר,באמת שזה מוזר.
אני חושבת שכל השנים האלה לא רבנו אפילו פעם אחת.ואם כן,אז זה בטח היה משהו דבילי לחלוטין,שאני אפילו לא זוכרת עכשיו.
אני כ"כ רוצה לבכות אבל זה לא מצליח.
לצרוח.לשכוח הכל.
כל מה שקרה בחצי שנה האחרונה.
אני רוצה לחזור לתקופה של הימים שהייתי מעבירה מול המחשב,כמה שזה היה עצוב,זה היה מקום טוב לברוח אליו.
אמנם זה כבר לא יחזור,ואולי זה אפילו לטובה,אבל אני מתגעגעת לזה.
גם אלייך אני מתגעגעת.לשיחות המפגרות עם ההומור המטומטם שלך,שתמיד הצחיק אותי לא משנה מה.
איך בקיץ,כשפגשתי אותך אחריי שלא ראיתי אותך כמה חודשים ,קפצת עליי ופשוט התיישבנו באמצע הקניון ודיברנו כמה שעות.
איך שהיה לך מה להגיד על כל דבר.איך אפשר היה למשוך איתך שיחות על כל נושא ,אפילו על במבה,או לא יודעת מה,במשך שעות על גביי שעות.
ואולי חסכנו בשעות.
איך אחריי שלא ראיתי אותך קרוב לחצי שנה,בכל זאת ידעת מה הולך איתי.כמה שזה מדהים.
וכי היית הראשונה שהבהירה לי שאומץ זה לא חטא.אלא להפך.
ומאז זה הולך ככה.
חבל שלא הערכתי את זה מספיק אז.חבל.
מאין טיפשות שכזאת מצידי.
אולי הפחד להיקשר לאנשים הוא זה שהרחיק,והריי בחצי שנה האחרונה נקשרתי לכ"כ הרבה,אז זה היה כנראה מיותר אז.
אבל כרגע זה כבר לא משנה.
תקופה עצובה.האמת?אני לא יודעת אם זאת תקופה או מה שהולך להיות מעכשיו.כ"כ מקווה שלא.
עצוב לי שכ"כ הרבה דברים נגמרים בבת אחת,סתם ככה.
סמליות.אוו...יחי הסמליות.
כמו שהוא אמר..כשזה ייעלם אני אדע שנגמר לי ממנה.אני מקווה שזה נעלם,ייעלם,אחרת אני לא אוכל לסבול עוד הרבה מזה.
אני רוצה לישון,אבל אני פשוט לא מסוגלת לישון בתקופה האחרונה כשכ"כ הרבה דברים עוברים בראש,רק כשאני מספיק עייפה כדיי לא לחשוב על כלום.אבל אולי אני חושבת יותר מידי.ועדיין,זה בלתי נמנע לחלוטין.
אני לא רוצה ללמוד.
לאלאלאלא.
אבל אם אני לא אלמד אני אתחרט על זה ,אח"כ.
אח"כ מתי?לא יודעת,עוד שנה?עוד חודשיים?כשהכל יעבור?אני מקווה שזה ייקרה מהר יותר.
אני כ"כ חלשה.אני שונאת להרגיש חלשה.
אני שונאת את חוסר האונים הזה.את הריקנות הזאת.את הפחד שלא עוזב לשנייה,אפילו ברגעים הכי שמחים.
אני כ"כ רוצה להיות מסוגלת להעמיד פנים שהכל בסדר,אבל אני לא יכולה.אולי כי זה חזק ממני.
אני רוצה להיות קטנה שוב.
או מספיק גדולה בשביל להיות סנילית.
נץ-היהודים
נץ פורש כנפיים
הסדק נפער
הגבול כמו מיתר בשמיים
בשנת אלפיים, אני מיותר
כל יום אותו דבר
אין לי שום כיוון
אני שוכב ערום
עטוף ברחמים
אלוהים, שעות
ויש לפעמים, עוברים כל הלילות כל הימים.
איך בשם שמיים
איך כל זה נגמר
ואיך אני לא נקשר בינתיים
בשנת אלפיים, אני מיותר
כל יום אותו דבר
אין לי שום כיוון
אני שוכב ערום
עטוף ברחמים
אלוהים, שעות
ויש לפעמים, עוברים כל הלילות כל הימים.
כל הימים...
You got to be friend...
We got to be friends...
We got you...
You got to be friend
You got to be friend
We got to be friends
בבלוג זה
בכל הבלוגים
