Now,let this life begin

כיף לי עכשיו,נחמד לי עכשיו,ושום דבר לא ישנה את זה.

וככה זה יהיה מעכשיו,אני אהיה בסדר ואני אהיה שמחה ,אפילו אם זה לא באמת.

אני אנסה לעשות דברים נכון,אני אתרכז בעיקר במה שטוב לי ,כי אם כולם יכולים,אז גם גמאני.

להפסיק להתייחס להערות מפגרות,לפרטים קטנים,זה לא משנה וזה לא מעניין.

מצד שני כן אכפת לי מכל מי שמסביבי כרגע ואני הכי אוהבת את כל האנשים האלה שהם הכי מדהימים שיש ואני כ"כ רוצה שלכל אחד מהם יהיה טוב,בערך כמו שאני רוצה שלי יהיה טוב.והלוואי שהכל היה פחות מסובך.

כמה שאגו של אנשים זה דבר נוראי.

ועכשיו...זה יהיה הניסיון האחרון איתה.אני כן אעשה את הצעד הזה,אבל אם זה לא יילך,נמאס לי.

לעזאזל,אבל זה כ"כ מוזר,למה זה כ"כ מוזר?

לעבור ליד ולהתעלם.

מצד שני..אם זה לא יעבור,זה יהיה ככה תמיד,מעכשיו.

אני מקווה שאני אצליח להיות שלמה עם עצמי.הלוואי שזה יעבוד באמת.

אני באמת מנסה. (:

אהא ושיבר מניאק והוא יכול לקפוץ ואיכס!

מצד שני הוא צודק XD

אבל שש..לא אמרתי את זה (;

ואני מקווה שהחור לא ייסתם ._.

ד"א,סיגדו לפינק פלויד,סתם,בלי קשר.3>

"זוכר כשמתתי?

ואתה משכת אותי מהמים.

ופתאום הכל הפך פשוט כ"כ.

וטבעי כ"כ.

כאילו שנולדתי מחדש.

אני אוהבת אותך. 3> "

"כשמישהו מנסה לשבור אותך,זה רק ממריץ אותך."

אוף אין לי כוח כבר.

כלומר,זה לא כאילו משהו משתנה מפוסט לפוסט אבל רק חשבתי להבהיר את הנקודה. (:

כ"כ לבד לי פתאום.

כ"כ..משעמם לי פתאום.

הכל כ"כ חסר משמעות,זה לא פתאום,האמת.

התחושה שאין טעם לכלום רק מתחזקת מרגע לרגע.איזה כיף. D:

אוף,מבחן אידיוטי.

איכס לשון,למה שמישהו יהיה טיפש מספיק לטרוח ולהמציא מקצוע כזה אידיוטי?

למה שמישהו יטרח בכלל להמציא כזאת שפה אידיוטית?עברית-באמת,פוי.שפה מיותרת.

בעצם..איכשהו הכל מסביב כ"כ מיותר.

כ"כ ציורי ויפה כביכול,כ"כ מתחסד.

מתיימר להיות יפה ונעים,אבל כולם יודעים שזה לא באמת ככה.

אבל בכלל,קשה לי לחשוב על מה שקורה מחוץ לעולם הקטן שאיכשהו בכוחות הולכים ונעלמים נבנה מסביבי במשך 15 שנים.וזה עצוב,כי סביר להניח שיחסית המצב שלי עוד לא כ"כ רע,אבל אני לא יכולה לראות את זה.

איכס לשון,אוף.למה לשון?

כן,הלוואי שבאמת הייתי יכולה לבלות את שארית החיים שלי בקרוון לעשן סמים מהבוקר עד הערב ולחשוב שהכל באמת באמת בסדר.

לעבור למקסיקו,למצוא איזה מוכר סמים שימושי בתור חבר,ללכת לישון איתו ,לקום בבוקר כשהוא לא שם,כי הוא עובד או מזיין איזו כבשה או מה שלא יהיה.

הלוואי שזה היה מספק כמו שזה נשמע.

טוב זה לא נשמע מספק.

אבל אוף אין לי כוח להתאמץ ולחשוב על דברים ולחשוב על מה יקרה אחכ ואם יקרה ואיך וזה כ"כ מתסכל ומעייף ומייאש ומיותר.

איזה כיף אורלוי שולח לי הודעות ב1:30 בלילה.משעשע XDDD הילד התפרע. (:

וכן,אין לי כוח לחשוב.על כלום.על אףאחד.

אנשים מסביב לא מפסיקים להפתיע.99% זה לרעה.וזה מדהים עד כמה שאנשים יכולים להיות גרועים לפעמים.נמאס לי לאהוב אנשים ולהיפגע,כל פעם מחדש.זה כבר אפילו לא מרגש בשום צורה,מצטערת.אולי עוד פעם זה היה מרגש,עכשיו זה סתם מתסכל ושובר אותי כל פעם מחדש.

נשבר לי.אוף.נשבר נשבר נשבר נשבר.

הלוואי שמישהו היה מחבק אותי ואומר שהכל יהיה בסדר והייתי גם מאמינה לו ויודעת שהוא מתכוון לזה.ושהוא יעשה הכל כדיי שיהיה בסדר.

אבל זה לא קיים.

"כי האמת גם היא שיקרה,מאסתי בדמעות והמילים בהם חסכת יקברו עמוק..בחול."

אני תוהה איך באמת אפשר לסמוך על מישהו בלב שלם?

אולי לא סתם זה אףפעם לא היה קיים אצלי. ואולי לא סתם זה מתפוגג מרגע לרגע.

ובכלל,נמאס לי גם מעצמי.כ"כ נמאס.אוף הלוואי שהייתי יכולה להימנע מלעשות דברים אידיוטיים.זה היה חוסך כ"כ הרבה.ושוב ,התחושה הזאת שאין כוח לחשוב על שום דבר ועל אפחד.לפעול על פי דחפים ושזה לא ייהרס בדרך.רק עפ"י דחפים.

מה יותר טוב מזה?(:

אוף.

יופי.אין עגיל *אינפקציה ארורה*

הלכו כללל הקבצים של המוזיקה בגלל שאני טיפשה ולא קוראת על מה אני לוחצת.

חוץ מזה אין לי כוח לכלום,מחר מבחן בלשון וצריך ללמוד אחריי שניי שיעורים פרטיים *עלוב שיעורים פרטיים בלשון*.

וגם הבלוג הזה לא יעיל כי אני לא יכולה לרשום כלום.מסקנה:לחזור לבלוגים ישנים.פויה.

נשבר לי שכולם מסביב כועסים עליי.אוףאוףאוף.

ומילא כועסים.אפשר לבוא ולדבר על זה.

אנשים טיפשים.

טיפשים.

טיפשים.

טיפשים.

ובכלל,אולי אני טיפשה?

כן אני טיפשה.

אוף.

אני מתגעגעת.

לכ"כ הרבה אנשים.

אפילו לאנשים שעדיין פה,כביכול.

חיבוק?מישו?

What i found in this town,i'm headin for a BREAKDOWN.

לא קל,מישהו קם וחותך,הוא הולך.לא קל,תודי את פוחדת.

רבות הן הדרכים וארוכות,אבל לאן?

For you i BLEED MYSELF dry.

לא צריך לשתות בשביל לראות שאת יפה,לא צריך מפה בשביל לראות שאין מוצא.

Hey You.

99 ways to die.

can you feel me?

לגעת במשהו קצת מושלם.

never mind,forget it,just memories,on a page inside a spiral notebook.

And nothing else matters.

Hello,i love u,would u tell me YOUR NAME?

I'm pulling the strings.

עכשיו תורי,עכשיו תורי לאהוב.עכשיו אני,אני מגיע.

So here we are,fighting and trying to hide the scars.

LOOK AT THE STARS,Look how they shine for u,and everything u do.

Shut up i don't give a fuck.

Too fucked to beg and NOT AFRAID TO CARE.

אני מפחדת.

לא יודעת כבר ממה,אבל אני מפחדת.

בעיקר מעצמי וממה שאני מסוגלת לעשות בזמן האחרון אני מניחה.

אוף.

בחיים לא חשבתי שאני אגיע למצב כזה.איכס.למצב שאני אשכרה מגעילה את עצמי בכל מובן אפשרי.

ויייייי כל הכבוד. *טפיחה על השכם*

החלון נראה מזמין.

נהנהנהנה.

האנטיביוטיקה על השולחן עוד יותר.זה ייכאב פחות.

טנהנהנהנהנהנהנהנהנה.

Sooner or later,ur gonna hate that.

i know u won't forget it.

אוף.

אני רוצה מוזיקהההההההההה אהא אני אתחרפן.שקט.שקט.שקט.בוםבוםבום טאם טאם טאם.

אוף!

מעניין כמה פעמים כתבתי אוף,אהא הנה עוד פעם אחת.

אני תוהה עוד כמה זמן אני אצליח להמשיך ככה,להחזיק ככה,כלומר,רצון להתאבד,הוא קיים,השאלה עוד כמה זמן זה יהיה רק רצון.

אוף.*עוד פעם אחת*

הלוואי והייתי יודעת מה לעשות עכשיו.כי איפושהו כבר איבדתי תדרך.את כל מה שהיה חשוב ומשמעותי מבחינתי פעם,הוא כבר לא,אני מניחה.

כמה שהיה אכפת לי פעם,עכשיו זה כבר חצי בערך.בקשר לכל דבר.

אולי בגלל זה נהייתי יותר אדישה ומגעילה מתמיד.כן,סביר להניח.

just fade away,please let me stay.PLEASE LET ME STAY.

וכן,אני חייבת להפסיק להיות אדישה ומגעילה,כי בעיקרון זה הכי מפריע לי.

כן,טוב,די.

ואוף אחרון D: