My Voice

"נראה שלא השקעתי מספיק מאמצים. אולי לא אצליח?"

אבל זו תמיד המחשבה, ותמיד הכל יוצא בסדר.

ואולי זה מה שגרם לי ללמוד פחות חזק.

"אבל הפעם אני באמת לא אצליח. דווקא הפעם, כשאת הכי צריכה את זה. מטומטמת"

תמיד מעניין אותי לחשוב שעוד כמה שעות/ימים המחשבות האלה כבר לא יהיו רלוונטיות, כי כבר אדע מה היה, כבר אדבר מהעתיד כמו שאני כל כך אוהבת. אבל אני אוהבת לדבר משם בשמחה, לא בהרגשה של "אמרתי לך שצריך הפעם יותר".

כל המחשבות האלה כל כך לא משנות.

לא רק המחשבות האלה...

חושבת משהו אחד, עושה משהו אחר.

פסיכולוגית, דיאטנית, תפסיקו להגיד כל הזמן "ראש אנורקטי".

כן, הייתי שמחה אם הוא לא היה כזה, אבל אין סיבה לדאגה, הרי כלום לא באמת קורה. נכון?

מחר בגרות בביולוגיה. מקווה שאוכל לשים את המבחן בביטחון, לפתוח את הדלת עם חיוך, לצאת החוצה, לשאוף אוויר ולדעת שהלך לי טוב.

מוזר לי להגדיר את זה ככה, אבל לא הצלחתי לכתוב באמת הפעם...

מה שלומכן?