My Voice

סוף הערב. כמעט כולם כבר הלכו. אחרי שיחה קצרה ברוח טובה, היא מסכלת לי בעיניים וחותמת את השקט שנוצר בסוף בשתי מילים שקטות. "יפהפייה אחת." דווקא היא.

שומעת את הצמד הזה. היא כבר התרחקה. נושמת נשימה עמוקה שאמורה להזכיר לי לא להתרגש, ושהיא לא התכוונה.

אבל זה לא משנה. אני כבר מרגישה בכי חרישי מתחיל להגיע וקצת דמעות מטשטשות לי את הראייה. הם גורמים לי לרוץ מהר לכיוון השירותים. רק שאף אחד לא יראה שאני ילדה מפגרת שבוכה ממחמאה שכל אחת הייתה שמחה ממנה.

פותחת את הדלת, סוגרת ונועלת ישר. הרגשתי ממש כמו בסרטים, מתייפחת בתוך תא שירותים מחניק.

שתי מילים ששברו אותי.

נ.ב.

פסיכיאטר-I'm on my way. נפלא.