My Voice

מצטערת שלא יצא לי לעדכן הרבה בזמן האחרון...

ועכשיו אני רק קופצת להגיד "היי".

מסיבות כאלה ואחרות יש לי קצת בעיה לעדכן, ואני אנסה לפתור אותה בימים הקרובים. אולי אסגור את הבלוג לפרטי, אבל עוד נראה... בכל מקרה, הייתה איזו בעיה שצצה אתמול שגרמה לי לתהות מה יהיה עתידה של הכתיבה פה...אבל עוד נראה. אני אופטימית... :)

מצטערת שלא עניתי לכל התגובות בפוסט הקודם, "ישרא" לא מאפשר לי משום מה...

נשיקות עד הפעם הבאה.

בשבוע האחרון יש רגעונים קטנים, מן חורים כאלה לreal world, בהם אני מרגישה "נורמלית" קצת יותר מתמיד, ואני לא אוהבת את זה . מסתבר שלא נוח לי לשחרר. אני באמת מעדיפה כרגע להתמודד עם הבעיות שלי מאשר עם הבעיות והעניינים שלעולם יש להציע לי. אני יודעת שזה נשמע כאילו אני מפחדת מהתמודדות, ויכול להיות שזה אפילו ככה במידה מסויימת, אבל יש לי בימים האחרונים הרבה דברים בראש. אין לי חובות של בית הספר, או עבודה מוגזמת. אין לי יותר מידי (למרות שאני מתחילה תיכף לימודי תיאוריה ונהיגה!), אבל כנראה שיש לי מה לסדר עם עצמי לפני שאני מתפנה לשאר הדברים.

בזמן האחרון קשה לי להתמודד עם ההרגשה של השחרור. לא רוצה לתת לזה ללכת, וכל פעם שאני מרגישה טוב קצת יותר, עם מצב רוח טוב יותר, או פתוחה יותר מתמיד...אני מתחרטת על זה די מהר.

אני אומרת לעצמי שיש לי על מה לחשוב עם עצמי, אבל אני לא מנצלת את הזמן לזה. מרגישה חסרת תועלת, כאילו הזמן חומק לי מבין האצבעות,

ואני בכלל לא מרגישה את החופש.  

עליתי.

רוצה להיעלם (או לחילופין לצאת לרחוב בלי דמעות בעיניים וקרדיגן ביום חם. בלי לחכות לרגע בו אגיע הביתה כדי לעשות אמבטיה קרה, להתכסות בפיג'מה ולהמשיך לבכות).