לא משנה

כמה רחוק אני הולכת,

כמו נודדת לבלי שוב.

אני עוצרת.

ביני לבין הגבול

כפסע,

ואיני חוצה אותו לעולם.

לא יעזרו כאן

הכנפיים,

הסנדלים הקלים,

המוזהבים,

הרגליים החזקות,

הזרועות תאבות החופש.

עומדת.

כמו כבולה באזיקים

של אוויר ואהבה.

איש איני אוחז בי

מלבדי.

במו ידי כבלתי את עצמי.

כבלתי את עצמי אליך,

אהובי.

כבלתי את נשמתי לנשמתך.