מאז שהתחילו
לקדוח
חורים
לחטט לי במוח,
לאוורר
לקשקש בקומקום
ועם עט על נייר.
טיפול
ומילים
מתפרקות שם כמו חרס
מעלה בידו
הרס.
לחשוב
במקומי
לכתוב
על עצמי
לעזוב
את עצמי קצת בשקט.
לחיות במקביל
לחיי,
אין לי על מה לכתוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
