כותבת בניסיון להגיע אל האושר. וגם כשהוא יגיע, אני אכתוב על זה. |
| 6/2009
. אני כל כך אוהבת אותך שזה כואב. וזה כל מה שיש לי לומר. זה רע, ובמודע אני לא עוצרת את הרגש הזה. אפשר בכלל לעצור רגשות? חוץ מלהזיק לעצמי, זה לא מזיק. אני לא מספרת, לא מדברת, רק שותקת, חושבת עלייך הרבה. מציירת, מנגנת. זה נפלא ונורא בו זמנית, זהו הסיבה לקום בבוקר, לעשות דברים, ללכת לישון, לחלום עלייך, לקום בחצי שמחה וחצי עצב שמה שחלמתי לא קרה באמת, וכעס שאני חולמת עלייך כל לילה. תהיות כל הזמן, תקווה שגם את חושבת עליי. בידיעה שאת לא, שהימים האלה הם קריטיים, האם תשארי, ובכלל מה אני מעדיפה שיקרה, שתלכי ותפסיקי להיות מה שאת עכשיו, או שתשארי ותשארי בתפקיד הזה.
לא כותבת בשביל אף אחד. לא נושא שבא לי לדבר עליו. פשוט נמאס לכתוב בעט ונייר, צריכה את ההקלדה המהירה, בלי מחשבה, פשוט להוציא. צריכה אותה בעיקר. ומקרוב.
שילגי
| |
|