shasha_s
|
 כינוי:
shasha_s בת: 30
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2012
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | | | | | | |
הוסף מסר | 9/2012
התחלה חדשה
עברה לפחות שנה מאז שכתבתי כאן. אבל יש לי צורך שאנשים יקראו את מה שאני כותבת.
אחרי שנה שלמה של כל כך הרבה שינויים הכתיבה היתה הדבר היחיד שעזר לי להוציא את כל מה שנשאר על הלב.
אני לא בן אדם שמשתף, רוב הזמן אני מעדיפה להראות לעולם שמסביבי שאני מאושרת ושאין דבר שיכול לפגוע בי.
למרות שהמציאות קצת שונה..
לפני ראש השנה הקודם נפלו על המשפחה שלנו 2 מאורעות נוראים.
אני לא מספרת את זה כדי שירחמו עלי, ולא כדי שינסו להבין את המצב.
כי כל עוד אתה לא עומד במצב דומה לעולם לא תבין את המחשבות שעוברות לי בראש.
לפני כשנה לאחר שחזרנו מ 10 ימים בהולנד עם כל המשפחה, אמא שלי הלכה לאבחן גוש קטן שמצאה ימים ספורים קודם בשד, הרופא שאליו הלכה הרגיע אותה והודיע כי רוב הסיכויים שזה גידול שפיר (גידול לא סרטני, שאני פוגע בתאים סביבו ואינו מתפשת) , בראש נקי נסענו כל המשפחה לטיול בהולנד.
כמה ימים שחזרה כדי לאבחן שוב את הגוש בשד וכדי לעשות בדיקות מעמיקות יותר היא גילתה שזה גידול סרטני.
אני אפילו לא יכולה לתאר את מה שעבר באותם ימים במוחי.
המחשבה שאולי יקרה לה משהו, שאולי היא לא תיהיה איתנו הרגה אותי מבפנים!
אבל כשאני רואה את אמא שלי מפחדת כל כך ואת אבא שלי מודאג, כשהאחים שלי עדיין לא יודעים, לא היה לי לאן לפנות.
לאחר כמה ימים החלטתי שאין לי ברירה ושאני חייבת לשתף מישהו, וסיפרתי לאחת החברות הקרובות לי, הידיעה באה לה משום מקום והיא לא כל כך ידעה מה לומר או לעזור אבל כן הקשיבה וניסתה לעודד כמה שיכלה.
התחלתי לחקור על סרטן השד באינטרנט ומהר מאוד ראיתי את הסתטיסטירות שהורידו לי אבן קטנה מהלב.
90% מהנשים עוברות את זה בשלום!
הקשבתי בשקט לכל מה שאמא שלי סיפרה, לחדשות הטובות ולחדשות הפחות טובות.
אבל ידעתי שהיא תעבור את זה!
לאחר חודש , לפני שהיא הספיקה להתחיל בטיפולים הכימוטרפים.
זה שוב קרה, זה נשמע מלחיץ התקווה שהיתה בי אמרה שהכל יהיה בסדר אבל משהו במוח המשיך לשלוח מסרים מדאיגים, והינה לאחר יומים כבר הבנו את מצב.
סבא עבר אירוע מוחי כלשהו שהרופאים לא בדיוק סגורים עליו, אבל התוצאות מדאיגות יש לו דימום בגזע המוח באיזור ששולח פקודות לגוף באיזור שמפעיל את השרירם. הוא כמעט משותק, הוא לא מצליח להזיז את הידים או הרגלים, וגם אם כן התנועות מזעריות ולפעמים לא נראות. הבעת פניו השתנתה לחלוטין , וכל דבר שהכרתי בו נעלם.
הוא הפך למוח במוך בבות סמרטוטים, חושב רואה שומע, אך לא יכול לזוז לא יכול להגיב לא יכול לדבר.
אז כך קרה שתוך חודש המשפחה החזקה שהיתה לי השתנתה.. אמא שלי ואבא שלה נכנסו למצבים שהם לא הכירו לפני.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
