נראה לי שזה הזמן הכי ארוך אי פעם בו לא כתבתי כלום.
עצוב שעד היום גם לא הרגשתי צורך כמו בעבר לכתוב.
כן רציתי, אבל זה לא היה בסדר העדיפיות ולא היו רגעי הארה שיגרמו לאצבעות להגיע לכאן מעצמן.
אני חושבת שאולי טוב שכך, לאחרונה כל מה שכתבתי כאן היה רק שחרור קיטור, מירמור ועוד מירמור.
באישזהו שלב נמאס גם להתמרמר...
קודם הפכתי אפאתית לתקופה הלא נחמדה (בלשון המעטה) שעברה עליי ועם הזמן השלמתי עם זה שהכל קורה לטובה.
החלטתי להשלים עם זה שיש תקופות שלא משנה כמה תתאמצי להתקדם, לשנות, או לפחות לשמר את הקיים - לא תצליחי.
כי לפעמים צריך גם טיפת מזל, לפעמים צריך פשוט לוותר ולזרום עם המצב. ובניגוד למה שחשבתי בעבר - זה ממש לא לוזריות, גם הגדולים ביותר נופלים וקמים.
מאז קרו כמה דברים, טובים ופחות טובים.
לא יודעת אם כבר כתבתי פה, אבל נולד לי אח חדש, הוא כבר לא כ"כ חדש למען האמת... הוא בן חצי שנה
קוראים לו גל והוא פשוט מקסים, אני מאוהבת בו בטירוף ומתאהבת בו יותר ככל שהוא הולך ונהיה יותר ויותר דומה לי (סתם נו, אני אוהבת אותו בכל מצב חח).
ולעניין אחר... אני כבר חודשיים ושבועיים לא מעשנת, לא חשבתי שאי פעם אצליח להפסיק לעשן אחרי הכישלון הקודם,
וכל יום נוסף שאני לא מעשנת הוא מבחינתי עוד ניצחון קטן, הפעם פניתי לעזרה מקצועית ועם כל ה"בושה" שכרוכה בללכת לגמילה ולצעוק בקול גדול "אני מעשנת כרונית ולא יכולה להפסיק לבד - הצילו!!" עשיתי את זה!
ונכון לרגע זה אני לא מעשנת מאושרת.
הייתי מעשנת כבדה יחסית לגילי, ואם להיות כנה, עישינתי הרבה באופן כללי ביחס לשאר המעשנים, החלומות הרטובים שלי היו רק על איך אני מפסיקה עם הסירחון הזה!!!
אני מרגישה שכ"כ הוקל לי, מכל הבחינות - הכי חשוב בריאותית, סוף סוף אני יכולה לנשום בצלילות, אח"כ הקטע של הסירחון שממש הפריע לי, כמה ש"אהבתי" לעשן בחיים לא השלמתי עם הריח של הסיגריות,
ממש עצבן אותי שהריח הזה פוגע בנשיות שלי!! וכמובן הצד הכלכלי שהוא בד"כ הכי פחות מפריע, אבל אני רוצה לראות שמישהו ידבר איתי אם אני ארשה לעצמי מדי פעם להתפרע עם עוד זוג מגפיים ב-700-800 שקל
בהערכה גסה, הייתי מוציאה קרוב לאלף שקל על הסיגריות הארורות האלה!!!
ולעניין אחרון,
התחלתי ללמוד, זה עדיין בחיתולים... לא סגורה על ההחלטה הזאת. (ואני שונאת את חוסר הודאות הזה שכרוך בבחירה שאת לא סגורה עליה!).
בקיצור, אני בספק אם זו הייתה הבחירה הנכונה, גם מבחינת מוסד הלימודים וגם מבחינת התחום ובכלל בבחירה ללמוד,
שבאיזשהו מקום האינטואציה וההגיון צועקים לי שאני לא באמת צריכה ללמוד, שאני מסוג האנשים שכן יסתדרו גם בלי זה. הבחירה הזו נעשתה מתוך פחד,
וכשהמניע לבחירה מסוימת הוא ברובו עקב פחד - קשה לי להאמין שתהיה מוצלחת, אבל... ימים יגידו.
אגב, פחד ממה? פחד שאצטרך איזה תואר לנפנף בו יום אחד... ולא יהיה לי.
מצחיק... כשרשמתי את הכותרת, תכננתי לזרוק עוד איזה שורה של שחרור קיטור על כמה שעמוס לי ואני עוד רגע קורסת,
לספר שלא נעלמתי ותכף אשוב ולשאול אתכם אם התגעגעתם (מי התגעגע אליי?! :)), אבל איכשהו זה זרם לזה..
כנראה שאני צריכה להזכיר לעצמי גם את הנצחונות הקטנים, שלרוב האנשים לא מובנים מאליהם ומהם אני צריכה ללמוד.
אני תמיד ממהרת ליעד הבא, אבל הפעם הבנתי שמותר גם לי לנוח קצת על זרי הדפנה.
יקיריי, אני מתגעגעת לכולכם, ומתנצלת אם אני כבר לא מגיבה כמו בעבר - אני תמיד קוראת!!!
שיהיה לכם סופ"ש כירבולי ושבת שלום!!!
שיר שאני מתה עליו לקינוח וגם מסקנה מאוד חשובה - בסוף מתרגלים להכל!!