נראה לי שתמיד נחמד להתחיל מההתחלה.
ההיכרות הממש ראשונית שלנו הייתה, אתם
מנחשים איפה? כן, פה בישרא.
אי שם לפני משהו כמו שש שנים, כשהיה לי בלוג אחר שכבר
לא קיים. משם עברנו למסנג'ר, מקושרים וגם לטלפון.
פגישה לא יצא מזה גם כשהייתי
פנויה, אולי בעיקר כי אז הפרש הגילאים (8 שנים) נראה לי משמעותי. לצאת בגיל 19 עם
בחור בן 27 לא בדיוק עשה לי את זה אז.
העדפתי אותם צעירים ומדליקים כמו שהייתי אני
(לא שעכשיו אני זקנה, אבל אתם יודעים, מתמתנים קצת עם הגיל :) ).
יוצא לי לפעמים לחשוב על זה שאין לי
מושג מה בכלל גרם לי לשמור איתו על קשר, גם אם מועט. הוא ממש לא עניין אותי...
מעין מחשבה שאולי הגורל כיוון לכך שאני אתייחס אליו, מה שלרוב לא קרה עם גברים
אחרים שהתחילו איתי וממש לא עניינו אותי.
ימים חלפו והגיע לו עידן הפייסבוק, וגם
עידן העידן (האקס). אני נזכרת איך פעם בכמה זמן הוא היה שואל מה עם החבר, מגשש.
נזכרתי שהייתה פעם שעצבן אותי שזה שהוא "רוצה אותי לעצמו" גורם לו
לקוות שאפרד מהאקס ועוד לשאול במרומז אם אנחנו בכיוון!!
אז מחקתי אותו מהפייס,
ואחרי כמה זמן הוא גילה את זה, מה שהפתיע אותי. הייתי בטוחה שבגלל שהקשר מועט הוא
פשוט יניח לזה.
אז הוא לא היסס ופשוט שאל אותי למה מחקתי אותו, אני לא יודעת לשקר
והוא די הפתיע אותי אז זרקתי את הדבר הכי הזוי שעלה לי לראש,
שלא מחקתי אותו
והפייסבוק הזה "מעלים" לי חברים. להיזכר ולצחוק 
חלפו חודשים ותם לו עידן העידן,
פרידה שהגיעה אחרי המון זמן שזה הרגיש לי שזה לא זה, ושניה לפני שהוא רמז לכך שהוא
רוצה להתחתן.
הפרידה ההיא היא גם סיפור בפני עצמו, על מישהי שהשארתי אי שם בעבר
ולפעמים אני ממש מתגעגעת אליה... אני בגרסה קצת אחרת.
כנראה שזה באמת לא היה זה כי
מהר מאוד כבר היה לי "חבר" חדש, תקופה של כמה חודשים בודדים, קשר הזוי
שאין טעם בכלל להזכיר.
רק שהפעם זה שהוא שם לב בפייסבוק שיש לי חבר חדש ועוד שאל
על זה עשה לי משהו... מין תחושת אשמה מעורבת בפספוס.
היום אני מבינה שטעיתי בתחושה
אבל אז הרגשתי שההתעניינות שלו והחיזור הזה שנים על גבי שנים הוא יותר מסתם פלרטוט
ואני באמת ממש מעניינת אותו.
הרגשתי שזה שהוא שאל די בטון של האשמה על החבר החדש
כמו אמר "איך לא קיבלתי הזדמנות לפניו?".
אחרי תקופה של כמה חודשים שלא היינו
בכלל בקשר, הוא נזכר לשאול לשלומי בדיוק ביום שעדכנתי את הסטטוס בפייסבוק לסינגל
(ולמרות שלא פרסמתי אותו בחדשות הוא שם לב, את זה אני זוכרת!), בכלל לא שקוף מצידו :)
אז אמרתי לו שלא ישחק אותה ראש קטן
וכן, הוא רואה טוב, סינגל. לפני שאתה שמח ב"שמחתי" אפשר להתאבל קצת?
פרידה זה אף פעם לא דבר קל.
משם התחילו חודשי החיזור... עדיין הקשר היה מועט אבל
דיברנו יותר, הרבה יותר. ומשיחות סתמיות ופלרטוטים הוא יותר ויותר דחף לפגישה.
מצחיק שאיכשהו כמעט תמיד הוא כתב משהו שהרגיז אותי והשיחה הסתיימה בטון צורם... לא
שזכרנו את זה בשיחה הבאה.
אחרי כמה חודשים כאלה כבר היינו
יותר בקשר טלפוני וסמסים, אני כבר התאוששתי מהפרידה ההיא והייתי בדיוק בתחילתה של
תקופה כזאת זוהרת.
יצאתי יותר עם החברים, ניסיתי לתת פה ושם הזדמנות לבחור או
שניים אבל הם ממש לא עשו לי את זה.
ואז, יום הולדת 23. אני מתארגנת לבילוי קליל צפונה לתל אביבה, יחד
עם עוד כמה חברים, והוא שולח SMS ספונטני של מה קורה ומה אני עושה היום? (לא
שהוא זכר כמובן שזה יום ההולדת שלי).
אז הסברתי שהיום יומולדת ושאני מתארגנת לצאת, הוא אמר שהוא בדיוק
בתל אביב.. אז ניפגש?
אז יום הולדת והמצב רוח בשיאו, חמש שנים של "חיזורים",
לא ניתן צ'אנס?!
אז נכון שהוא במקום שונה לגמרי משלי בחיים, בעיקר כי יש הפרש
גילאים לא ממש קטן...
וחוץ מזה שהוא ילד טוב חיפה, פרידמן מת (אשכנזי מתוק כזה) ואני
ילדה מרדנית ושובבה, מרוקאית פלפלית שתאכל אותו בלי מלח,
אז מה הקשר בכלל? אבל
כימיה תמיד הייתה, גם אם וירטואלית, הגיע הזמן לעלות שלב.
אז עד שאני והחברים ישבנו והשתכרנו לנו לפני שנצא לדרך הוא חיכה לי
עם חבר די הרבה, אי שם בנמל ת"א, ולמזלי השקו אותי מספיק ביומולדת כדי שהמתח
מלהיפגש סוף סוף יעלם.
ושם בין המון אנשים בתוך המועדון, פילסתי לי את הדרך בלי
לדעת איפה הוא בדיוק. ונזכרת איך שכנראה בכל זאת פספסתי אותו והוא תפס אותי מאחורה
ביד, סובב אותי אליו. החלפנו כמה מילים ואמרתי שאני חייבת לשירותים...
נזכרת איך הוא סימס לי לפחות עשר אסמסים לאן נעלמתי ושאחזור מיד,
בסה"כ היה תור נוראי לשירותים שאם השלפוחית הבעייתית שלי לא הייתה מאיימת
להתפוצץ הייתי מוותרת בעונג גדול להיכנס לשירותים ההם (אבל ככה זה כששותים...).
מצחיק לחשוב שהוא בטח חשב שהוא לא מצא חן בעייני ונעלמתי ברוב חוצפתי, אבל אז
חזרתי...
ועד היום אני לא יודעת אם זה האדים של האלכוהול או הוא שגרמו לי לזנוח את
החברים שלי לרקוד עם עצמם ולהתחבא איתו באיזה פינה חשוכה שם במועדון.
ילדה גדולה
בת 23 וילד לא ממש בוגר בן 31 חוזרים לגיל 16 ותופסים להם פינה כדי להתנשק שעות.
נזכרת איך הוא הפתיע אותי, כי החזקתי ממנו ילד טוב וביישן, והחצוף
העז למשש לי את התחת... 
יש לו מזל שהוא ממש מצא חן בעייני. תקראו לי פרמטיבית אבל זו
סיטואציה די זנותית לדעתי בתור אחת שמביטה לפעמים בסיטואציות כאלה מהצד...
כמה ימים אחרי הוא ביקש להיפגש שוב
ואני לא הייתי כ"כ בעד, באמת שממש לא היה בא לי קשר אז, הקשר האחרון השאיר בי
חותם ורציתי להשקיע קצת בעצמי לפני שאני נכנסת לזה,או אפילו למשהו דומה שוב
ולא
עזר שהסברתי לו את זה, הוא פתאום בפרץ של כנות זרק לי משהו על זה שככה זה אצלו,
הוא משקיע, רוצה, אבל תמיד הבחורות שהוא הכי רוצה לא שמות עליו בכלל,
והגילוי הזה
כ"כ נגע בי... תמיד אהבתי גברים כנים ורגישים שלא מסתתרים מאחורי מסכות..
אז
אמרתי לעצמי שבמילא אין הרבה סיכוי שזה יוביל למערכת יחסים, מה שלא רציתי אז, אז
למה לא להעביר ערב או שתיים יחד? שיהיה.
רציתי לתת לזה הזדמנות, לא ידעתי למה
בדיוק, אבל שיהיה.
וכמו שהוא הפתיע אותי בליל היום
הולדת - שלמרות שהוא לא בדיוק הטעם שלי, ולא בדיוק נראה כאילו יצא מקטלוג (הוא גם
לא מכוער כן? חמוד פלוס פלוס),
גם באותו לילה שהוא אסף אותי מהבית ויצאנו למקום
נחמד פה בעיר, הרגשתי מעין פרפרים כאלה בבטן.
עכשיו אני יכולה לשקר ולומר שזה
שחצי שנה התנזרתי מסקס נתן את אותותיו ולא יכולתי להתאפק אותו לילה כשהגענו לדירה
שלו... אבל אני מכירה את עצמי, והייתי יכולה להתנזר גם שנה בכיף אם לא היה מגיע
האחד שעושה לי את זה.
אבל כדי לא להחמיא לאגו שלו, וכדי לשקר לעצמי שאני לא באמת
מרגישה משהו אליו (כבר אז), זקפתי את האיבוד שליטה הזה לאותה תקופת התנזרות.
כמה כיף היה לגלות שהוא פשוט סקס
מעולה! ואולי זה שהוא הכיר אותי הרבה לפני גם אם וירטואלית גרם לי להרגיש כל כך
נוח לידו ולא לחשבן לזה שזו סה"כ הפעם השניה שאנחנו מתראים.
אני לא רוצה
להישמע מתחסדת אבל בדיעבד הייתי מעדיפה שהסקס היה מגיע בשלב מאוחר יותר.
שובבה או
לא, סטוצים או סקס בפגישה ראשונה אף פעם לא ריגשו אותי... מאמינה גדולה בכבוד
האשה. את השובבות אפשר לשמור לביצועים ;-)
אז אחרי "חמש שנים שאני רודף אחרייך"
כמו שהוא קרא לזה לא פעם נתתי לו את ההזדמנות ומאז אותו לילה חלפו שנה ושלושה
חודשים. וכ"כ הרבה השתנה....
מה שבעיקר קרה מאז הוא... שהוא לא ידע
לנצל את אותה הזדמנות. למה לא? זה כבר לפוסט הבא...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מיס לימונדה