אהה... כמה זמן לא כתבתי פה.
עכשיו אני הולכת ליכתוב לאצמי, כך שמי שרוצה יכול פשוט לא ליקרוא את זה... יהיה לו רק משעמם P:
ובכן... עים לסיפר את האמת? אני סובלת משיגרה. הכל יותר מידיי חוזר על אצמו. כשאני הייתי בבית ספר הקודם שלי, כשהייתי עים החברה הכי טובה שלי (שגם תהיה החברה הכי טובה של לתמיד. ) היה כ"כ כיף... כי הייתי אצמי. כי אהבתי את הבית ספר הקודם שלי ואת הילדים שלומדים שם, (כן, גם את הג'ינג'י מכיתה א' [כבר ב'...] ששבר לי ת'גב, וגם את הפאקצות, את שיכבת ח'... כ-ו-ל-ם.)
ליפעמים הייתי מישתוקקת שהיום כבר יגמר ואני יהיה שוב בבית ספר... היום? היום אני כבר סופרת את הימים לחופש הגדול. אני מרגישה כ"כ חסרת חיים פה.
בא לי להיפגש עים דניס ושלי כל יום :) ... ת'אמת? בבית ספר החדש, אני עושה את אצמי שקטה, עצובה וליפאמים גם אדישה לכולם. (ליפאמים אפילו אלכס שואלת אותי "מה קרה? את ניראה עצובה" ואני עונה לה כל פעם שפשוט אני עייפה או שאין לי כוח.)
ולגמרי לא היכפת לי מאף אחד שם... אולי אני סתם עושה את אצמי שאני מיסכנה ואין לי חברים ודיכאון, דיכאון דיכאון, וביגלל זה אני חושבת שכולם בבית הספר החדש א... אני לא יכולה לימצוא מילה לזה.
[לא קשור- נכון שאומרים שחתולים יכולים להרגיש מתי אתה עצוב מתי חולה והכל? אז עכשיו החתול שלי נישכב לידי והוא כזה מאמי :) והוא לא מיתצבן כשאני מלטפת אותו עכשיו חח...]
יאללה... לא ממש בא לי להמשיך ליכתוב עכשיו~ אולי אולי אולי אני המשיך בזמן אחר...
ביי ביי :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: