הטור דה רן

עיתונות רצינית

גיליון מספר 33, 14.3.09, ה' באייר תש"ח

מהדורה מיוחדת

מאת: רן שליי

למען: ההמונים

כולנו נוטים מפעם לפעם להשתמש בקיצורי דרך. אתם יודעים – לזרוק את שקית הזבל מהחלון במקום להוריד אותה לפח, לעבור במסלול הירוק במכס גם כשבמזוודה שלנו ארוזה, בלחץ רב, פז'ו 307, או לגלגל עיניים לשמים, לשרוק בתמימות ולהתרחק אחרי שהרוטוויילר שלנו אכל את הילדה של השכנים.

גם לטכניון הגיעה בשורת קיצורי הדרך הכה-ישראלית. גיליתי אותה אי שם במהלך הסמסטר הראשון, עת איימה על ראשי כמות כל-כך גדולה של שיעורי בית, עד שיכולתי ממש לבנות אוהל מהדפים שעליי להגיש, ולעבור לגור בתוכו עד למועד האחרון להגשה.

בעודי טורח על הכנת הש"בים בספריה, כשערימת הניירות חוסמת את רוב שדה הראיה שלי, הבחנתי בזוית העין בקולגה לספסל הלימודים שנראה מעט מוזר. הזזתי כמה דפים ובחנתי אותו בעיון; אין ספק, הברנש מחייך. ככה סתם, כאילו אין משוואות דיפרנציאליות בעולם. הוא גם נראה מעט שזוף, בניגוד לחיוורון הפלורוסנטי שעל טיפוחו שקדתי כל כך בחודשים האחרונים.

ניגשתי ושאלתי אותו אם ידוע לו על העבודה הגרנדיוזית שצריך להגיש מחר בשש עשרה אפס אפס. הוא החזיר לי חיוך נוסף, נטול דאגות:

"אני מסיים ללמוד מחר בשלוש וחצי, אז יש לי חצי שעה לסיים את זה. יש רפרנס".

רפרנס, כך גיליתי במהרה, הוא שם נאה יותר ל"מישהו אחר שכתב את העבודה בכוחות עצמו וכולם מעתיקים ממנו". מסתבר שמדי שנה הסטודנטים מקבלים בדיוק את אותם התרגילים להגשה, וכך התפתחה לה תעשית רפרנס (אפשר גם כפועל: ריפרנסתי, ריפרנסת, ריפרנסנו, רפרנסו, תרפרנסנה) שלמה, המבוססת על ההנחה שלפחות אדם אחד, בהיסטוריה כולה, ממש ישב ופתר את שיעורי הבית במלואם.

בהתחלה הייתי מעט חשדן לגבי השיטה.

"ומה קורה כשמגיעים למבחן ולא יודעים כלום?" חקרתי.

"אם יש חומר פתוח, אפשר לרפרנס גם במבחן", הסבירו לי ב'אגודת הרפרנס הטכניונית'.

"ואם לא?"

"אז עושים מועד ב'"

"וכשנכשלים גם בו?"

"יוצאים למילואים, נלחמים קצת, חוזרים ומקבלים מועד ג' עם הקלות"

"ואז מצליחים לעבור?"

"אז בדרך כלל פורצת שביתה"

 "ובסוף השביתה?"

"שמים על הקורס עובר בינארי".

עובר בינארי זה עוד חידוש שגיליתי כאן בטכניון (בטכניון חזקים מאוד בחידושים). נניח לדוגמא שקיבלת ציון סופי במבחן 57. במקום לחרב את ממוצע הציונים, אפשר לשים על הקורס "עובר בינארי", כלומר: הטכניון מוכן לשכוח מהציון המזעזע שקיבלת, ולעומת זאת לציין בגאווה את העובדה שהצלחת, בעור שיניך, שלא להיכשל.

למעשה, השיטה הולכת וצוברת תאוצה, ואני מאמין שבעוד שנים מספר כבר לא יהיו דיפלומות עם שם התואר, ממוצע הציונים וכולי, אלא פשוט דף מהודר, בו ייכתב:

"הסטודנט רן שליי

למד במוסדנו המכובד

והינו טיפש / לא טיפש.

על החתום,

דיקן לימודי הסמכה"

המקום המתאים בתעודה יוקף בעיגול בטקס רב-רושם שייערך בסיום הלימודים.

על כל פנים, שיטת הרפרנס הולכת ומתבססת ככלי העבודה המרכזי במחוזותינו. המתרגלים נותנים לנו שיעורים שריפרנסו משנים קודמות, ואנחנו מרפרנסים להם בחזרה תשובות: רבותיי, ההיסטוריה מרופרנסת.

לאחרונה התחילו גם חוקרים בעלי שם להשתמש בשיטה ולפרסם מחדש מאמרים ישנים שלא נס ליחם. אחרי ככלות הכל, הרבה יותר קל לרפרנס מאמר נשכח משנות השבעים, מאשר לבצע מחקר שלם בכוחות עצמך, מחקר שעשוי גם להיכשל ולגרום מפח נפש לכל המעורבים.

חוקרים רבים אף מעדיפים לפרסם מאמרים מוכרים, כדי לזכות בפרסום ובהערכה הראויים להם. כך לדוגמא, ניתן למנות בין הישגי הטכניון בשנה האחרונה את גילוי האטום, פיתוח תיאורית האבולוציה, תורת היחסות, גילוי האש והמצאת הגלגל.

לאור כל זאת, לא נותר לי אלא להצטרף לחגיגה ולרפרנס את דרכי אל התואר הנכסף:

"לא טיפש"

Have a nice reference,

רן.