הטור דה רן

עיתונות רצינית

גיליון מספר 45, 15.6.2009, ה' באייר תש"ח

מהדורה מיוחדת

מאת: רן שליי

למען: ההמונים

לפני כשלושה חודשים סיפרתי לכם כאן על התוספת האחרונה לתא המשפחתי הצנוע שלי: פעוט בשם תום, שנולד בגיל אפס בדיוק ומאז גדל בקצב של קילוגרם לשבוע. למעשה, חישובים עדכניים מראים שאם רק ימשיך כך, הילדון יעבור אותי במשקל עוד לפני תקופת החגים, ובהגיעו לגיל 11 תשווה מסתו, בקירוב, לזו של טוקיו רבתי.

על כל פנים, כבר ממרום רבע שנותיו מצפה לתומי שלנו אתגר אמיתי ראשון: רכישת השכלה נאותה.

אתם מבינים, אביו של תום הוא מתמטיקאי ואימו ביולוגית (תרתי משמע), ולפיכך הוא עשוי לעמוד בפני דילמה מקצועית קשה לכשייגש ללימודים גבוהים בעוד שנים מספר. אי לזאת ובהתאם לכך חשבתי שאוכל לעזור לו לבחור את התחום המועדף עליו, באמצעות סקירה קצרה של העקרונות הפיזיקליים (אני כמובן יוצא מנקודת הנחה שהתחום המועדף עליו יהיה פיזיקה).

ניסיתי לברר עם אחותי עד לאן הגיע הילד בלימודיו. היא הרהרה מעט בדבר.

"הוא יודע לעשות בועות רוק מהפה," סיכמה לבסוף, "הוא ממש טוב בזה. הוא גם הצליח להתהפך כמה פעמים, אבל עכשיו הוא לא מוכן לחזור על זה."

האמת היא שרוחי נפלה מעט. מה אפשר לעשות עם תינוק בלתי-הפיך שכזה?

"שלום תומי!" ניגשתי אל הטף הישוב בעגלתו. יש לו עגלה די מתוחכמת, שמסוגלת לתפקד בו-זמנית כעגלול, סל-קל, מנשא, טיולון, וכל מילה פיקטיבית אחרת שהמציאו אנשי השיווק של 'שילב' כדי לבלבל הורים צעירים.

הילד לא כל כך שת ליבו אליי. הוא מעדיף לבהות בחלל הריק, בערך מטר מולו. למזלי הצלחתי להסב את תשומת ליבו אליי בעזרת בובת מדוזה (נקודה לבירור: למה יש בובת מדוזה?) במובייל שלו, ואז פתחתי בדברים:

"תומי, אתה פה כבר שלושה חודשים ובטח יש לך כל מיני שאלות על העולם. העולם הוא מקום די גדול ומסובך, אבל אפשר להסביר את רוב הדברים בעזרת שלושה חוקים שתלמד היום:

החוק הראשון הוא שגוף לא ישנה את מהירותו, כל עוד לא פועלים עליו כוחות.

החוק השני הוא  F=dp/dt (לא רציתי להתעמק כאן בחשבון דיפרנציאלי, אבל החוק נראה הרבה יותר הגיוני כשמציגים אותו כך). אתה בטח שם לב שהחוק הראשון הוא מקרה פרטי של החוק השני.

והחוק השלישי, כל גוף שפועל עליו כח יפעיל כח נגדי בעוצמה שווה ובכיוון הפוך. זהו בעצם. יש שאלות?"

תום החל למרר בבכי עז כאילו זה עתה איבד את המדוזה היקרה שלו. הרגשתי שהחומר אינו מובן לו ושהוא צריך דוגמא.

"קח לדוגמא מטוטלת." אמרתי לו. מבחינה טכנית נכון יותר לומר "אוסילטור הרמוני", אבל נדמה היה לי שזה ילחיץ אותו. ניסיתי להסביר לו איך פועלת המטוטלת בהשפעת כח הכבידה, אבל הוא המשיך לבכות והעלה עוד ועוד בועות רוק מפיו, עד שחששתי שהסלון יוצף בבועות ואני אטבע. בלית ברירה התחלתי לנדנד בזהירות את הלולולון שלו.

"אתה מבין תומוש," הסברתי לו תוך כדי נדנוד, "המטוטלת נעה מצד לצד בגלל כח הכבידה, ששואף שהעגלה שלך תהיה בדיוק במרכז."

למרבה הפלא התינוק נרגע סוף סוף, והחל למצוץ אצבע (טוב, יד). אחותי טוענת שזה הנדנוד שהרגיע אותו, אבל לדעתי הדוגמא פשוט עזרה לו להבין את החומר.

בשבוע הבא נתחיל אלקטרוסטאטיקה.

שנת לימודים פוריה,

רן.