הטור דה רן

עיתונות רצינית

גיליון מספר 51, 25.7.09, ה' באייר תש"ח

מהדורה מיוחדת

מאת: רן שליי

למען: ההמונים

5 בנובמבר, 2008

נכנסתי לדירה החדשה שלי במעונות האוניברסיטה. הדירה באמת סבירה ודי מרווחת, יש לי חדר משלי והשותפים נחמדים. הצלחנו בכוחות משותפים לגייס טלוויזיה עם שלט, טוסטר, מיקרוגל, קומקום וטוסטר משולשים. מהחלון בחדר יש לי נוף לעץ. מאחורי העץ יש אצטדיון כדורגל שאי אפשר לראות אמנם, אבל שומעים אותו היטב. אין מזגן, אבל יש הסקה מרכזית. הבטיחו לנו שבחורף היא גם תפעל. בקיץ כבר נסתדר.

16 בדצמבר, 2008

החורף הגיע. החימום פועל טוב מאוד בלילה, אבל במשך היום מכבים אותו, ונעשה מעט קריר. אני לומד מתחת לשמיכה עם פנס ראש, אבל בסך הכל די נוח לי. גם המים החמים אינם זמינים 24/7, וכבר פעם או פעמיים הזדמן לי לקפוא למוות תחת סילון קוביות קרח במקלחת.

26 בינואר, 2009

השלט לטלוויזיה התקלקל. זאת אומרת, יכול להיות שהוא התקלקל. יותר סביר שפשוט נגמרו לו הסוללות. לכאורה נראה שפשוט אפשר לקנות סוללות חדשות, אבל חישוב מהיר שערכתי מראה שהליכה לחנות כלי הכתיבה וחזרה שווה לכ-640 הליכות מהספה לטלוויזיה ובחזרה כדי להחליף ערוץ. לפיכך נותרנו נטולי שלט, ולמדנו להחליף תחנות בשיטת השותף החולף: צועקים לאחד השותפים בדירה שיש לו טלפון, וכשהוא מגיע לסלון (ונזכר שאין לנו טלפון) מבקשים ממנו בנימוס, אם הוא כבר עומד, להעביר לערוץ שתיים.

14 במרץ, 2009

טוסטר-המשולשים התחיל לקצר; אולי זה בגלל ששמנו בו בעיקר שניצלים ולא טוסטים משולשים. (האם מישהו באמת חותך את הטוסט שלו לצורת משולש? לרשום לעצמי לברר בויקיפדיה). בלית ברירה אני רוכש מחדש מיומנות עתיקת-יומין בה מתמחה כל חייל ישראלי: חימום שניצלים בטוסטר. לידיעת המשתמטים: פעמיים, על העוצמה המירבית.

12 באפריל, 2009

גם הטוסטר הרגיל התחיל לקצר. אני חושד שמשהו בעייתי בחשמל במטבח. שקלתי לפנות לאיש תחזוקה ואז שכחתי מזה. השניצלים עוברים בחוסר רצון מופגן אלי המיקרוגל, לאחר שכל הנסיונות בחימום שניצל באמצעות קומקום חשמלי נכשלו כשלון חרוץ.

27 במאי, 2009

עונת הסלסה הגיעה. בנוסף לרעש מהאצטדיון, נפתח מתחת לחלון שלי מועדון סלסה עבור שלושת האנשים בטכניון שרוקדים סלסה (בטכניון!). שעות הפעילות של המועדון חופפות לשעות השינה שלי באופן קונספירטיבי ממש. ניסיתי להתלונן באגודת הסטודנטים, והם הציעו לי כפיצוי כרטיסים למועדון סלסה.                   

6 ביוני, 2009

נהיה חם. ממש חם. כדי לקרר את עצמי אני שוקל לעבור דירה לאגמי המאגמה הרותחים בגיהנום, או להשאיל את הדירה שלי לפיזיקאים של טמפ' גבוהות כדי שיבצעו בה מחקרים, בתמורה למקום לינה חלופי בליבתו של כור גרעיני. בינתיים אני ישן במקרר. זה גם מבודד קצת מהרעש. מנגד נפתרה בעית השניצלים: פשוט מוציאים אותם מהמקפיא ואוכלים בזריזות, לפני שיתחילו להישרף.

2 ביולי, 2009

גם הקומקום התקלקל. כנראה שבאמת יש בעיה עם החשמל במטבח. עברתי לבשל קפה בפינג'אן.

25 ביולי, 2009

המצב הוא כזה: חם לי. אני יושב מול הטלוויזיה. כשאני אומר "יושב" אני מתכוון לשכיבת פרקדן רפוית-איברים, כאילו הרופאים הצליחו בעזרת טכנולוגיה חדשנית להוציא את כל העצמות מגופי. אני לא שומע מה אומרים בטלוויזיה כי יש רעש של סלסה מעורבת בעידוד קהל מהמגרש. בנוסף, החל שיפוץ קולני בבנין שלידינו, והדייר מלמעלה החל לנגן בגיטרה. הוא לא טוב בזה. אני מנסה להגביר את הווליום בטלוויזיה בעזרת כח המחשבה בלבד. זה לא עובד. אי אפשר לקרוא לשותפים שלי. הם למדו את הטריק עם הטלפון. בלית ברירה אני בוהה בפרסומות האילמות של ערוץ שתיים לקולה של הקקופוניה מבחוץ. עוד שבוע נגמרים המבחנים ואני עוזב את הדירה. רק עוד שבוע.

מיזוג נעים,                                                                                                    

רן.