הטור דה רן

עיתונות רצינית

גיליון מספר 52, 1.8.09, ה' באייר תש"ח

מהדורה מיוחדת

מאת: רן שליי

למען: ההמונים

החיים, כמו שאתם ודאי יודעים, הם מה שקורה בזמן שאתה עסוק בהכנת תוכניות. אני למשל תכננתי לעזוב את הדירה שלי. זה לא מסובך. אנשים רבים עוזבים את הדירה שלהם מדי יום ביומו. אין בזה הרבה מעבר לדחיסת כל החפצים לתוך מספר תיקים ושקיות והזמנת מובילים, כאשר ב"מובילים" אני מתכוון ל"אבא". הבעיה צצה מן הסתם בתהליך הזיכוי.

"אין בעיה", בישרה לי האחראית על הבנין, "תנקה את הדירה, ואני אבוא ביום חמישי לזכות אותך."

"לנקות?" תהיתי.

"כן!" היא התרתה בי, "אתם חמישה, אז אתה צריך לנקות את החדר שלך ועוד חלק בדירה. אתה יכול לקחת את השירותים והמקלחת."

שירותים ומקלחת נשמע הוגן. המקלחת נשטפת ממילא מדי יום ביומו, והשירותים- אפילו בתדירות גבוהה יותר. לקחתי.

"אתה צריך לשטוף את הרצפה, את המדפים, לקרצף את הרווחים בקרמיקה עם אקונומיקה ולנקות את הדלתות", היא החליטה לפרט, לאחר שהחלה לחשוד שאני מתכוון פשוט לרסס מעט מטהר אויר לחלל החדרים. הסכמתי בחוסר רצון. תקנון המעונות קובע במפורש שאי-עמידה בהוראות אחראי הבנין עלולה לגרום להבאתי בפני ועדת משמעת. תקנון ועדת המשמעת קובע במפורש שניתן להעלותי על המוקד ללא צורך בהוכחת אשמה.

האמת היא שאני דווקא מכיר בחשיבות הנקיון. דברים נקיים זה טוב וחשוב. עולם ללא נקיון היה נראה כמו... טוב, הוא היה נראה כמו החדר שלי, ואם לומר את האמת, אני לא בטוח למה צריך לנקות דברים. יותר מזה, לרוע מזלי לא זכיתי לרשת את הגנים המיוחדים שמאפשרים לאדם להבחין בלכלוך. זה ענין תורשתי גרידא. באמת שאין לי שום יכולת לדעת אם דבר-מה נקי אם לאו. ניסיתי פעם לקבל הכרה רשמית בלקות-הנקיון שלי כדי לקבל הקלות בבחינות (או לפחות פטור מספונג'ות למיניהן) אבל משרד הבריאות מתכחש למצב הרפואי המיוחד שלי. כמובן שיש לדיסקונומיקה הזו גם יתרונות; אני טוען בתוקף שחוסר היכולת שלי לזהות לכלוך הוא הסיבה המרכזית לכך שיש לי מערכת חיסונית עמידה ביותר. חבריי מנגד טוענים שחוסר יכולת זו הוא הסיבה המרכזית לכך שאין לי חברה.

אחרי שנרגעתי קצת מהשיחה הלכתי להסתכל על החדר שלי. בסך הכל השד אינו כל כך נורא. אף אדם בר דעת לא יכול לומר שהחדר מלוכלך ממש. נכון, פה ושם יש דפים ומחברות מפוזרים, אבל זה שייך למחלקת האי-סדר ולא למחלקת הטינופת. באותה סוגה נכנסים גם הבגדים שזרוקים בכל פינה, למרות שהם באמת לא יתנגדו לאיזו כביסה. נכון, יש בחדר שכבה דקה של אבק בעובי 4 ס"מ, אבל מאז שאני משתמש במאוורר היא הצטברה כמעט כולה בפינה אחת של החדר. נוסף לכך החדר מלא בנוצות, היות והכרית שלי החלה דולפת אי-שם באמצע הסמסטר. פה ושם יש גם איזו צלחת עם שאריות פיצה מנובמבר, אבל זה דווקא נובמבר האחרון. אני בודק את הקצה של הפיצה. אם היו לי שיניים קצת יותר חזקות, אולי עוד יכולתי לכרסם אותו.

בלית ברירה אני מפנה את הצלחות, אוסף את הבגדים ושם בכביסה, מסדר את הניירות והמחברות, ושוטף את הרצפה. זה כבר נראה הרבה יותר טוב. אני עובר למקלחת ולשירותים. אלו נראים נקיים לחלוטין. מה אמורים לנקות פה? ולמה התכוונה המשוררת באומרה "לנקות את הדלת"? מי מנקה דלתות?

השיטה שגיבשתי כדי להתמודד עם האתגר הייתה הטבעת הכל באקונומיקה. מן המפורסמות שדבר מה אינו נקי באמת כל עוד אינו מצחין לחלוטין מאקונומיקה. הבעיה היא שאין לנו אקונומיקה. נגמרה. מסתבר שהשותפים שלי כן מנקים דברים לפעמים. גם במכולת הקרובה נגמרה האקונומיקה. ככה זה בעונת המעברים. מתודת הנקיון שלי עומדת בפני משבר אמיתי. בלית ברירה אני לוקח את הסמרטוט שאיתו שטפתי את הרצפות, ועובר על הקרמיקה ועל הדלת. הכל מתמלא טינופת. אני מנסה לשטוף את הסמרטוט היטב ולחזור על הפעולה. הכל ממשיך להתמלא טינופת. לבסוף אני פשוט שוטף הכל עם מים ומרסס קצת עם מטהר אויר. גם זה משהו. אני סוקר את עמל כפיי: אי אפשר לומר שהאזור פחות נקי משהיה מלכתחילה. בהתחשב במצבי, זו בהחלט תוצאה מספקת.

אחראית הבנין שהגיעה למחרת, סקרה ברישול את המקלחת והשירותים, וידאה שהוצאתי את כל החפצים מהחדר, ונתנה לי אישור לפיו עזבתי את הדירה במצב נקי ומצוחצח. למרבה המזל, אני לא היחיד שאינו מסוגל להבחין בלכלוך.

שמרו על הנקיון,                                                                                             

רן.