הטור דה רן

עיתונות רצינית

גיליון מספר 54, 6.11.09, ה' באייר התש"ח

לשימוש פנימי בלבד

מאת: רן שליי

אשתקד ביקרתי בברצלונה. למה לא? ברצלונה עיר ספרדית ונחמדה, עם הרבה פארקים, כנסיות, לאונל מסי, ארכיטקטורה מעניינת ובחורות ספרדיות. אז נסעתי.

בעודי מטייל לי ברחובות הקטאלונים, נתקלתי במחזה מוזר: רכב גדול עם מנוף קטן ומצלמה, שנסע לאורך הרחוב ומדי מאה מטרים עצר, צילם את סביבתו והמשיך הלאה.

"מה זה זה?" שאלתי בעברית צחה את אחד הספרדים שעבר בסביבה. מזה זמן רב אני מטפח תיאוריה לפיה כל הגויים הללו דוברים עברית טובה מאוד, או לפחות מסוגלים להבין אותה, אם היא מלווה במגוון תנועות ידיים ים-תיכוניות. למרות זאת הם ממשיכים להשתמש בשלל השפות הנוכריות שלהם, כנראה מטעמי אנטישמיות.

"גוגלה!" השיב לי הבחור והלך משם לפני שאתחיל, כמנהג הישראלים בתפוצות, לבדוק אם יש לנו מכרים משותפים. בירור קצר העלה ש"גוגלה" פירושו בספרדית גוגל, ושהמצלמה הנוסעת היא חלק מפרוייקט "Google Street View" * שמטרתו צילום פנורמי של רחובות כל העולם וחלוקת הידע שנצבר באינטרנט, שם מזילים עליו ריר כל אותם אנשים חסרי מזל שאינם בברצלונה ברגע זה ממש. כל זה נראה לי מעניין מאוד ולכן הלכתי משם לראות איזו כנסיה, ושכחתי את כל הענין.

דא עקא, למחרת בעודי שותה לי את הקפה של הבוקר (בספרדית: "קפה") בבית קפה מקומי ברחוב גווארדיולה, עבר לפניי אותו הרכב, ודווקא עצר בדיוק מולי וצילם את סביבתו, דהיינו אותי ממש: תועדתי. מעתה, כל אדם שיסתכל על ברצלונה באינטרנט יגלה אותי שם, ישוב לי באיזו מסעדה עלובה עם קפה מתוק מדי ושולחן שלא ניגבו עד הסוף. כעת אני חלק מהעיר הזו, מקיומה המקוון, ולמעשה גם חלק מקיומה הממשי: כל אדם שיגיע לעיר יפתח ציפיה קלה ובלתי מודעת לראות אותי, אותי ולא אחר, עם הקרוקס והטי-שירט הדהוי של סוף הטירונות.

השארתי על השולחן כמה שקלים ויצאתי בעקבות המצלמה (סיפרו לי שבספרד דווקא מקבלים אירו, אבל מאוד לא נראה לי הענין הזה, שלי יש מטבע מסוג אחד ופה רוצים, כמו כדי להכעיס, מטבע אחר). המטרה המקורית שלי הייתה לגשת בזעם אל הרכב ולדרוש שימחקו את התיעוד שלי, או לפחות יתנו קצת זכויות יוצרים ותמלוגים. עם זאת כשהתקרבתי לרכב הבנתי: הרכב עומד לתעד אותי שוב. לפיכך האטתי מעט את הילוכי, סידרתי את השיער וניסיתי לשוות לעצמי מראה נון-שלנטי, כאילו מדי יום אני מטייל לי בברצלונה ומצלמים אותי, ואין הדבר מפריע לי כהוא זה.

זה הצליח. צילמו אותי גם הפעם, ולפיכך כשהרכב התחיל לנסוע פתחתי בריצה קלה ונון שלנטית לעבר נקודת הצילום הבאה, אשר גם בה הצלחתי להשתחל לתמונה מבלי לעורר יותר מדי חשד. כך המשכתי לאורך כתריסר ק"מ, עד אשר ירדה החשכה. צולמתי יותר ממאה וחמישים פעמים, וללא ספק נכנסתי לתודעה הלאומית של ספרד כולה. אם יגיעו חייזרים מהחלל החיצון ויחקרו את כדור הארץ בעזרת תוכנת המיפוי של גוגל, הם יסמנו בסעיף ברצלונה:

"- עיר חוף ספרדית יפה. הרבה מאוד רן שליים."

למחרת היום קמתי מוקדם בבוקר והצלחתי לתפוס את ניידת הצילום בעודה יוצאת לדרכה. הייתי איתה לאורך כל היום, מבצבץ בינות לעצים, חולף על פניה בשלווה, מסתווה בתוך חלונות ראווה ומעמיד פנים שאני מחכה לרמזור ירוק כדי לחצות את הכביש. מדי ערב בדקתי במחשב איך יצאו התמונות, ושמחתי לגלות שמדי יום ביומו ברצלונה הלכה ונעשתה עתירת רן.

כעבור שבוע הצוות החליט לעבור לסראגוסה, ואני כמובן בעקבותיהם. הם כבר מכירים אותי, החבר'ה שם ברכב, ומדי פעם אפילו מציעים לי טרמפ לנקודה הבאה כדי שלא אצטרך לרוץ מאה מטרים כל פעם. לאט לאט נעשיתי בן בית. כמו כן, עד כה לא נתקבלו תלונות על נוכחותי המוגברת בצילומים. לאחר שעברנו על כל ערי ספרד, צרפת, גרמניה, פולין, דנמרק, הולנד ואנגליה, ותיעדנו את נוכחותי בכל אחת ואחת מהתמונות, אנחנו עומדים להמשיך היום אל מעבר לאוקיינוס האטלנטי, שם אשתלט בסופו של דבר גם על ערי החוף המזרחי של ארצות הברית, ולאחר מכן: על העולם כולו!.

Say Cheese,                                                                                               

רן.

*Google Street View  הוא סימן מסחרי רשום, וכולי תקווה שאין בכוונת גוגל לתבוע לי את הצורה על שהשתמשתי בו למטרותיי הזדוניות.